שבת סוכות
"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ושואל הזרע קודש (מועדים נז): שמשמע מהפסוק ששורש מצות סוכה היא לזכור את הניסים שעשה עמנו ה' יתברך כשהושיב את אבותינו בענני כבוד לאחר יציאת מצרים, אבל מכל מקום אין די בטעם זה שאם כן היה לתורה לומר: "למען תזכרו" כי בסוכות הושבתי וכו'. ובנוסף לכך אם טעמה של מצות סוכה הוא זכירה בלבד אפשר לזכור את הנסים גם על ידי לימוד ושינון ענינים אלה עד שיחרטו בליבו ומוחו לבל ישכחם? ומדוע יש צורך להתגורר בסוכה? ומחדש הזרע קודש ש"ידיעה" זו שכתוב "למען ידעו דורותיכם", פירושו שתרגישו הקדושה בעת הישיבה בצילא דמהימנותא בצילא דקודשא בריך הוא וחובה מוטלת על ישראל לחוש קדושה בכניסתם לסוכה בדומה להשראה העילאית והקדושה שהיתה מנת חלקם ביציאת מצרים, שברגע קט יצאו מטומאה לטהרה, קדושה כזו לא ניתן לרכוש אלא כשנמצאים בתוך הסוכה, וזהו שאומר הכתוב "בסוכות תשבו שבעת ימים" וזאת למען ירגישו דורותיכם הבאים את מה שהרגישו אבותינו ביציאת מצרים. כתב האריז"ל בשער הכוונות (סוכות דרוש ד') כי סוכ"ה בגימטריא שני שמות הוי"ה ואדנות, שכן אותיות כ"ו מן סוכה גימטריא שם הוי"ה, ואילו אותיות ס"ה מן סוכה בגימטריא אדנ"י. ושניהם יחד כ"ו ס"ה, הם צירוף סוכ"ה שמספרם הוי"ה אדנ"י. ה"חשק שלמה" (מודפס בש"ס וילנא דף ב.) מקשה על כך, היכן נמצא סוכה מלא בכל התנ"ך? אכן שוב ראיתי שדבר ה' בפיהם אמת, ידעתי ומצאתי בעזרת ה' ומצאתי בתהלים (פרק עו) שכתוב "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון", וכתוב שם סוכו עם ו' אחר הסמך. א"כ יש לומר על פי דרך הרמז שבדוקא נכתב בכל התנ"ך בכתיב חסר, לרמוז למה שאמרו חז"ל שבעוה"ז אין השם שלם ואין הכסא שלם, אבל לעתיד לבוא שיתמלא השם במלאו אז יהיה באמת סוכה מלא.וזה שרמז הכתוב "ויהי בשלם סוכו", כלומר אימתי יהיה סוכו בשלימות, בזמן שיהיה "מעונתו בציון", ואז יהיה השם שלם והכסא שלם . אבל עכ"פ, לומדים מכאן דבר נורא, מה שאין הפה יכול לדבר ואין השכל יכול להשיג, שכביכול בשעה שבן אדם נכנס אל הסוכה הרי הוא כפוסע על שמות הקודש. ואם כן איך אנו מעיזים להיכנס לסוכה? איך אנו מעיזים לדרוך על שמות הקודש? מתרץ בספר תפארת שמואל, כל יהודי ויהודי הוא כסא ומרכבה לשכינה הקדושה, הוא עצמו שם קדוש, וספר על ספר מותר להניח, לכן מורת לו להיכנס אל הסוכה הקדושה. אבל גוי ח"ו צריך להיזהר מאוד שלא להיכנס אל הסוכה, אין לו רשות לדרוך על שמות הקדש. מובא בזוה"ק (ח"ג דף קג.) (תרגום): ועל כן כתוב: "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", כי כל מי שהוא משורש וגזע קדוש מישראל, ישבו בסוכות תחת צל האמונה. ומי שאינו מגזע ושורש הקדוש של ישראל, לא ישב בהם, ומוציא עצמו מתחת צל האמונה. מדברי הזוהר משתמע שהאיסור הוא לכאורה איסור אישי על הגוי לבל יכנס לסוכה, אך הסוכה עצמה איננה מושפעת וניזוקת ממעשהו של הנכרי. אולם כתב בספר שפתי כהן על התורה שחיברו רבי ישראל די קוריאל מגורי האריז"ל (פרשת אמור), הובא גם בכף החיים, כי בהיכנס נכרי אל הסוכה הקדושה השורה בסוכה תסתלק ממנה ואף האושפיזין ח"ו יקללו קללות נמרצות את בעל הסוכה. אפשר לומר טעם נוסף על איסור כניסת נכרי לסוכה, כי הגמרא בסוכה (כז:) דורשת על הפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", ש"כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת". והיינו שהסוכה עניינה שלום ואחדות. וכתב הבן איש חי (שנה שניה, פרשת חקת): ידוע מקום מוצא ההנשמות של ישראל נקרא "באר" ושם הכל אחדות, לכן ישראל נקראו "גוי" ולכן כתיב "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה", דקראם נפש ולא אמר נפשות. משא"כ בעשיו קראם נפשות לששה כי אוה"ע נפשם ממקום הפירוד. לכן השייכות לסוכה היא רק לעם ישראל המאוחדים ולא לאומות העולם.
שבת שלום וחג שמח
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים
