פרשת קרח
הגמרא בסנהדרין (קט:) אומרת, על הפסוק "ויקח קרח", אמר ריש לקיש, שלקח מקח רע לעצמו.
ויש לפרש על פי דברי המדרש (במדב"ר יח, כ) שדרשו על הפסוק (משלי י"ד) "חכמת נשים בנתה ביתה", זו אשתו של און, "ואולת בידיה תהרסנה" זו אשתו של קרח. ע"כ. נמצא כי כל גרירתו של קרח למחלוקת נגרמה על ידי אשתו. לפי זה יש לומר "ויקח" הוא לשון קידושין, כפי שדורשת הגמרא בקידושין (ב.) מהפסוק "כי יקח איש אשה", וזהו "ויקח קרח" בגלל שנשא לאשה, אשה רעה לכן היא הביאה אותו לידי המחלוקת נגד משה רבינו.
לעומת אשת קרח שגררה את בעלה למחלוקת, אשתו של און בן פלת הצילה אותו, כפי שמספרת הגמרא בסנהדרין (שם) שאמרה לו, שבשבילו לא משנה מי יהיה המנהיג, הרי הוא בכל מקרה לא ינהיג – "אם משה רב אתה תלמיד, ואם קרח רב אתה תלמיד".
און השיב לעומתה שהוא כבר נשבע להם שיבוא עמם, ואינו יכול להפר את שבועתו, מה עשתה? השקתה אותו יין עד שנרדם. לאחר שנרדם, פרעה את ראשה, וישבה בפתח האוהל, והאנשים שבאו לקרוא לו לבוא איתם להקטיר קטורת, התביישו להיכנס והלכו משם.
לאחר שקרח ועדתו נבלעו באדמה והקיץ און בן פלת משנתו, אמרה לו אשתו: בוא וראה ממה נצלת. ושמח שמחה גדולה ונקרא שמו "און" על שם שהיה אונן – מצטער כל ימיו, על כך שבתחילה הלך עם קרח בעצה רעה נגד אהרן ומשה. "בן פלת" שנעשו לו פלאי פלאות.
אחר שראינו את כוח השפעתה של האשה על בעלה הן לטוב והן למוטב, מסביר הגאון רבי שמעון סופר בספרו שיר מעון על התורה על הפסוק "וישמע משה ויפול על פניו" מביא את דברי המדרש שדורש על הפסוק בתהילים "ויקנאו למשה במחנה לאהרון קדוש ה'", מלמד שכל אחד ואחד קינא לאשתו ממשה. והיינו, שכל אחד הזהיר את אשתו אל תסתרי עם משה רבינו, וזהו "ויקנאו", ולכאורה נשאלה השאלה, דברים כאלה יותר מתאימים לאנשים פרוצים ולא לכל הדור ואילו מהמדרש משמע שכל אחד ואחד עשה כך?
מסביר הגאון רבי שמעון סופר, על פי המבואר בכתבי האריז"ל שהנשים בדור המדבר צדקניות היו שהברי בזכותן יצאו ממצרים, וכן לא חטאו בחטא העגל, כמו כן הזכרנו שבוע שעבר את דברי הכלי יקר שאם היה משה רבינו שולח מרגלות לא היו נכשלים בחטא המרגלים והן לא היו מוציאות דיבת הארץ רעה, וכתב בספר משנת חסידים בשם האריז"ל, שהדור האחרון לפני המשיח צריכים לתקן את חטא המרגלים ולכן יבואו לארץ ויצטרכו להילחם עבורה, ולכן גם נשים של אותו דור יהיו מושלות בבעליהן, כי הם גלגול אותן נשים צדקניות.
ומשה רבינו ראה שבלילה כאשר קרח הקהיל את כלל ישראל לדבר נגד משה רבינו, שם לב משה רבינו שהוא הקהיל רק את האנשים ולא נשים, הנשים לא השתתפו במחלוקת ולא הצטרפו אליו, לכן החליט משה לפנות אל הנשים ולשכנע אותן שיפנו לבעלים שלהם שלא יגררו אחר קרח. וכמו שמצאנו באשתו של און בן פלת שהצילה את בעלה, לעומת אשתו של קורח שהיא הורידה אותו שיחלוק על משה רבינו. וכתב הרמ"ע מפאנו שאיזבל המרשעת אשתו של אחאב שהחטיאה את כל עשרת השבטים, היא גלגול של אשת קורח המרשעת. והיא זו שגם גררה את אחאב והפילה אותו לעבודה זרה. כל שכן במידה טובה מרובה שאם האשה תאמין במשה, הרי תדבר על לב בעלה שלא יחלוק על צדיק הדור. ולזאת היה הולך משה רבינו מאהל לאהל לדבר עם הנשים שילמדו את בעליהן שלא לחלוק עליו.
קורח שמע זאת וטיכס עצה בכדי לבטל את עצתו של משה רבינו, הלך ושכנע אותם שכל אחד יקנא באשתו מפני משה רבינו, וכך משה רבינו יוכל לפנות לבנות ישראל ולדבר איתן.
בזה נבין מה שאומר הפסוק "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם" שבפשטות "את בתיהם" הכוונה לאוהלים שלהם שבהם הם ישנים אוכלים ושותים, שגם הם נבלעו באדמה. אבל נאמר בפרשת עקב "ותבלעם ואת בתיהם ואת אוהליהם", אם כן מה שנאמר בתיהם אין הכוונה לאוהלים אלא למשהו אחר, לכן אומר הגאון רבי פינחס הורוויץ בספרו פנים יפות שצריך לומר בתיהם אלו נשותיהם כמו שמצינו בשבת קיח: שאומרת שרבי יוסי היה קורא לאשתי ביתי. ולמה באמת נענשו גם הנשים? לפי דברינו מובן, כיון שלנשים היה הרבה חלק מהמחלוקת, שהיו יכולים להציל את בעליהן כמו שעשתה אשתו של און בן פלת ולא עשו.
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים
