פרשת ראה
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו, והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם"
מכאן, שהברכה מועילה וטובה ומוצלחת יותר מן הקללה. ונראה לבאר על פי הגמרא בעירובין דף יג עמוד ב'. "שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל אם נוח לו לאדם שנברא או שלא נברא נמנו וגמרו נוח שלא נברא. ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו".
ולכאו' קשה אם ה' בראנו מרצונו על מה יחלוקו. ועוד, מהו יפשפש במעשו. אלא כוונתם בזה שספרו ומנו תא תרי"ג המצוות שהם רמ"ח מצוות עשה ושסה' לא תעשה. והיות ומצוות לא תעשה מרובה ממצוות עשה, ע"כ אמרו נוח שלא נברא אולם עכשיו שנברא האדם אם יפשפש היינו יעשה את המצוות עשה בכוונה ובשמחה ובטוב לבב. ייחשב כל מצווה לשנים ואז נוח לו שנברא, יקרא.
ומספרים שפעם באו אברכים מתנגדים אל הצדיק מרוז'ין זצ"ל, והבחינו שאינו מקפיד על תפילה בזמנה, ותהו ושאלו את החסידים ואמרו להם שהצדיק ממתין להתעוררות הלב. וכן עשו גם הם והתפללו במאוחר. וכשנכנסו לצדיק להתברך הזהירם שיתפללו תפילה בזמנה. ועל כך סיפר להם, על אחד שאשתו הכינה לבעלה כל יום רק פולים ועדשים ופעם נתאחרה האישה והגישה את הפולים באיחור של שעה. ואז קצף בעלה ואמר: חשבתי שהאיחור הוא בשביל, מאכל טוב מן המובחר, אבל לנזיד עדשים למה לי לחכות כל כך הרבה. והנמשל: אם מתפלל אדם בלא כוונה כמצוות אנשים מלומדה ועושה תפילתו קבע ולא תחנונים, רצוי שלא יאחר בתפילה.
וכן הענין גם במצוות הצדקה שנא' בלשון כפול "נתון תתן" "פתוח תפתח" "הענק תעניק" והיינו שיפתח את לבו וגם את ידו, וכך יחשב לו מצוה אחת לשני מצוות ומחשבה טובה מצרפה למעשה. והנה מובא בשו"ע אם אדם עומד בתפילת שמונה עשרה ושומע קדיש וקדושה, יעמוד בתפילתו ויחשב כאילו אמר, כי מחשבה כדיבור דמי. והקשו העולם אם מחשבה כדיבור דמי הרי נחשב הדבר להפסק בתפילה. והשיבו שלענין תפילה הוא מחשבה טובה לא הוי הפסק, ואילו לענין הפסק שיחשב המחשבה לרעה ולהיפסק, אין ה' מצרפה למעשה. וזהו מרומז בפסוק "און אח ראיתי בלבי לא ישמע ה', אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפילתי". ומרובה מידה טובה ממידה רעה פי חמש מאות שנא': "פוקד עוון אבות על שילשים ועל רבעים לשונאי". ועל מידה טובה נאמר: "ועושה חסד לאלפים ואוהבי" וארבע פעמים חמש מאות שווה לאלפיים.
וזהו שאומר הכתוב: "את הברכה אשר תשמעו" שאף במחשבה עצמה מצטרף למעשה ותתברכו עליה. ואילו בענין הקללה לא מצרפה למעשה עד שיעשו. ואלו דברים שאדם עושה אותם אוכלים פירותיהם בעולם הזה "והקללה" גם היא תיהפך לברכה, ר"ת והקרן קיימת לו לעולם הבא.
ואמר "ראה" והסתכל בהמשך הפרשיות שהם "שופטים" שה' שופט כל הארץ, ואז יקבעו "כי תצא, כי תבא" מי יחיה ומי ימות. ואין אחד יכול לברוח כי: "אתם ניצבים היום כולכם" ואם לא יזכו בדין אז "וילך משה" ואם נאזין ונשמע אז "וזאת הברכה אשר ברך משה".
ויהי רצון שנזכה ונחייה ונירש טובה וברכה בביאת משיח צדקינו וחודש אלול ברחמים והסליחות ושנת גאולה וישועה אמן.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו – לוד
()
