פרשת כי תבוא
בפסוקי התוכחה נאמר: "וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ". קללה זו חמורה מקודמותיה, שכן משמעותה מכות שיהיו בבחינת פלא, למעלה מההיגיון. כך יש לראות את המאורעות הקשים שפקדו את עם ישראל בדורות האחרונים. השכל אינו יכול להסביר את שתיקת אומות העולם לסבלו של עם ישראל, או גרוע מכך – את ביטויי השמחה לאידו. אלא שדווקא ההגדרה 'פֶּלֶא' נותנת פתח להבנת העניין. לעיתים איננו צריכים לשאוף להבין את דרכי השם. יתרה מזו, הקב"ה בעצמו אינו רוצה שנבין ונצדיק את מעשיו. אפילו התורה הקדושה אומרת "וְהִפְלָא" – זה דבר בלתי-מובן, אין כאן שום הסבר.
עניין דומה אנו מוצאים בגמרא במסכת יומא, המספרת שמשה אמר בתפילה "הא-ל הגדול, הגיבור והנורא". לאחר חורבן הבית אמר ירמיה הנביא: "נכרים מקרקרין בהיכלו; איה נוראותיו? לא אמר 'נורא'". אחר-כך בא דניאל, אמר: "נכרים משתעבדים בבניו; איה גבורותיו? לא אמר 'גיבור'". לאחר מכן באו אנשי כנסת הגדולה ואמרו: "אדרבה, זו היא גבורתו, שכובש את יצרו, שנותן ארך אפיים לרשעים. ואלו הן נוראותיו". כלומר, ירמיה ודניאל ביטלו את אמירת תוארי השבח "הגיבור והנורא" כלפי הקב"ה, שכן באותה עת ביטאה המציאות מצב הפוך לחלוטין. עם ישראל סבל צרות איומות, והיה נראֶה שיד שונאי ישראל על העליונה. אך לימים באו אנשי כנסת הגדולה והסבירו כי דווקא מציאות זו היא ביטוי לגדולתו של הקב"ה, וחזרו לומר את התארים האלה.
נשאלת השאלה, וכי ירמיה ודניאל לא ידעו את ההסברים האלה? מדוע ביטלו את תקנת משה רבנו וחדלו מלומר "הגיבור והנורא"? משיבה הגמרא: "מתוך שיודעין בקב"ה שאמיתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו". כאשר המציאות הנראית לעיניים נראתה סותרת לחלוטין את תיאורו של הקב"ה כ'גדול' ו'נורא' – לא היו ירמיה ודניאל יכולים לומר זאת. הם חשו שזו תהיה אמירה שאינה אמיתית, לנוכח המציאות ההפוכה לגמרי. מכאן למדנו שיש מצבים שבהם אין לחפש הסברים כיצד 'להצדיק' את הקב"ה, אלא יש לומר את האמת, שזה דבר בלתי-מובן – 'פלא', למעלה מיכולת ההשגה שלנו!
הכאב והצער, שאינם יכולים להיות מוסברים, קיימים גם אצל הקב"ה כביכול. הגמרא במסכת בבא בתרא מספרת על אמורא ששמע בת-קול שאומרת "אוי לי שנשבעתי (להגלותם), ועכשיו שנשבעתי, מי מפר לי?". כשסיפר זאת לחכמים, אמרו לו: "היה לך לומר לו: מופר לך!". מדברי הגמרא עולה שהקב"ה בעצמו מצטער על הגלות ומבקש ש'יפֵרו' לו את השבועה. ויתרה מזו, בכוחו של יהודי לבטל את הגלות אם יתנהג בענייני קדושה בבחינת 'וְהִפְלָא', למעלה מן ההיגיון. כשהוא יעסוק בהפצת התורה בלי חשבונות, תתבטל קללת 'וְהִפְלָא', ויושפע שפע רוחני נעלה בטוב הנראה והנגלה, בלי גבול ומידה, עד לגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש. (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
