פרשת בלק
בפרשת השבוע אומר בלעם: וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה' (במדבר כג, ז-ח).
הגמרא אומרת: 'אמר רבה בר רב הונא.. מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו' (מכות דף י). דהיינו, להיכן שהאדם רוצה ללכת ולהגיע לשם הוא יגיע. בדרך בה הוא רוצה ללכת, בה יעזרו לו מן השמים ויובילו אותו באותה הדרך.
ומסביר זאת המהרש"א לא אמר שמוליך אותו הקדוש ברוך הוא אלא מוליכין אותו. והוא על פי מה שכתבנו בכמה מקומות שכל מחשבה ודיבור ומעשה האדם הנה הוא בורא לו מלאך לפי עניינו, אם לטוב אם לרע. ועל כן אמר בדרך שאדם רוצה לילך, שהרשות בידי האדם ממנו יתברך ברוך הוא, שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אבל כפי רצונו ודעתו של אדם מוליכין אותו אותן המלאכים הנבראים מאותו רצון ומחשבה אשר בו.
ומדברי המהרש"א מבואר כי הדברים נאמרים גם לטוב וגם לרע. הנה לנו סיפור הממחיש שכשהאדם רוצה ללכת בדרך טובה הקדוש ברוך הוא עוזרו. איש צדיק היה בירושלים, ושמו רבי משה אהרן שטרן זצ"ל (נפטר בשנת תשנ"ח), ששימש כמנהלה הרוחני של ישיבת קמניץ. הוא נולד בארצות הברית. כשהיה בן שמונה, חלה במחלה קשה רח"ל. אביו פנה אל טובי הרופאים, ביקש מרבנים שיתפללו לשלומו, הרבה באמירת תהלים, ולבסוף אמר לבנו: 'ראה, הכל טורחים לרפואתך. כולם, מלבדך..' שאל הילד: 'מה עלי לעשות?' ענה לו אביו: 'קבל על עצמך הנהגה טובה, וכשבעזרת ה' תקום מחולייך, תקיים אותה..' הסכים הילד ושאל: 'מה, למשל?' והאב הציע: 'קבל על עצמך, שאם תחלים בעזרת ה', תשתדל להתפלל תמיד במניין !'הילד הבטיח ואכן נרפא! הוא קיים את הבטחתו במסירות לאורך שנים ארוכות.
באחת השנים, כאשר כבר שימש כמנהלה הרוחני של הישיבה בירושלים, והמקום היה צר מלהכיל את התלמידים הרבים, תכננה הנהלת הישיבה לבנות בנין, והוא התבקש לצאת למסע התרמה בארצות הברית, ארץ הולדתו. הסכים הרב, ופנה למשרד נסיעות. התעניין, האם יש מניין במטוס. אמרו לו: 'רבי, כאן זה משרד נסיעות, איננו מארגנים תפילות. לא נוכל להבטיח שיהיה מניין..' הוא הגיב בפשטות: 'אם כך, לא אוכל לנסוע..' אמרו לו: 'נוכל להציע טיסה עם חניית ביניים באמסטרדם' חישב ומצא שיהיה בידו פנאי להספיק להתפלל במניין ולחזור למטוס, ובחר בדרך זו. המטוס נחת באמסטרדם, ולפניו היו כשעתיים פנויות עד להמשך הטיסה. הוא לא ידע היכן מתקיים מנין בעיר, נטל את הטלית והתפילין, ויצא מבית הנתיבות לאוטוסטרדה. עמד, וצפה במכוניות החולפות על פניו. לפתע עצרה מכונית. נהגה שאל: 'לאן הרב צריך?' והרב השיב: 'אני מחפש מניין לתפילת שחרית..' 'יעלה הרב', הזמינו הנהג. מתברר, שהוא יהודי המתגורר מחוץ לעיר, ובכל בוקר נוסע אליה להתפלל וללכת לעבודה. כעבור כמה דקות הם נמצאו בפאתי העיר, עצרו באחת הסמטאות והגיעו לדירת קרקע. הנהג פתח בפניו את הדלת, והוא מצא את עצמו בבית כנסת זעיר. היו שם שמונה יהודים שהמתינו להשלמת המניין.. התפלל הרב במניין, ובסיום התפילה השלים הנהג את מצוותו והסיע את אורחו בחזרה לשדה התעופה. כשהיה הרב שטרן מספר סיפור זה, היו עיניו בורקות. וכך היה אומר: 'הביטו וראו: שמונה אנשים השכימו קום והלכו לבית כנסת להתפלל במניין. התשיעי היה אמור לבוא מהישוב הסמוך, כדרכו בכל יום. מהיכן יבוא העשירי? הביאו אליהם יהודי מארץ ישראל שהיה בדרכו לארצות הברית !'כי 'בדרך שאדם רוצה ללכת, בה מוליכים אותו..' את הרב שטרן הוליכו לתפילה בהתאם להחלטתו הנחושה משנות הילדות, ואילו את בלעם הוליכו בהתאם לרצונו ודעתו הרעה לקראת אובדנו.
"בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו".
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים
