פרשת תולדות
את הפסוק "כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים" (שיר השירים ב,ב) דורש המדרש (רבה שם) על רבקה אימנו, שהייתה צדקת בין רשעים בארם נהריים. הדימוי הזה רומז גם לבני ישראל, בהיותם במצב של גלות בין אומות העולם, כנאמר (תהילים פ,א): "לַמְנַצֵּחַ אֶל שֹׁשַׁנִּים עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר". ה'שושנים', הלוא הם בני ישראל, מבקשים: "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל – הַאֲזִינָה". אנו כבשה בין שבעים זאבים, וזקוקים לשמירה צמודה וגלויה של ה'רועה', הקב"ה. בפסוק הבא מפורטות דוגמאות לשבטים שסבלו במיוחד מידי הגויים, והקב"ה הצילם מהם: "לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ". כך אנו מבקשים: "וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ" – שנזכה גם אנו לישועה.
לאחר מכן מוסיפים ומבהירים: "אֱלֹקִים, הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה". איננו מסתפקים בהתגלות אלוקית מצומצמת, אלא "האר פניך" – שהקב"ה יגלה אלינו את פניו, את עצמותו ומהותו. איננו מסתפקים במלאך אלא רוצים את הקב"ה עצמו. בהמשך אנו זועקים: "ה' אֱלֹקִים צְבָאוֹת, עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ? הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה, וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ". 'עשנת' פירושו 'כעסת', ואנו טוענים – מדוע אתה ממאן לקבל את תפילתנו?! אנו מפרטים את קשיי הגלות ותלאותיה, עד שגם המזון והמשקה, הקיום היום-יומי, מהולים בדמע ובצער – "בדמעות שליש".
מתוך טענתם של בני ישראל עולה לימוד זכות גדול עליהם: הם יודעים ומרגישים שהגלות איננה מקומם האמיתי, כמו שנאמר "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ" (דברים כח,סה). יהודים חשים חוסר מנוחה בחייהם בגלות, עד שאינם מסוגלים אפילו לאכול ולשתות בשלווה. אמנם יש בגלות שליחות, 'לברר' את ניצוצות הקדושה שהתפזרו בעולם, אך עם זה היהודי מצטער ובוכה 'בדמעות שליש' על הימצאותו בגלות. אין הוא משלים עימה. רק כשתבוא הגאולה יובן הסבל הנורא של הגלות, כמו שנאמר "וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיהו יב,א). בינתיים הגלות מסיבה לנו עוגמת נפש וסבל בלבד. ובכל-זאת ייסורי הגלות אינם מבלבלים את היהודים מקיום התורה והמצוות, והם אף מוסיפים חיל בעבודת הבורא.
אנו מוסיפים ואומרים: "תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן לִשְׁכֵנֵינוּ וְאֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ לָמוֹ". הגלות מחריפה והולכת, ובסוף הגלות, בדור 'עקבתא דמשיחא', בני ישראל מתמודדים עם ניסיונות קשים וגדולים מתמיד, ובהם לעג ובוז לענייני קדושה. יש לדעת שהקב"ה מעניק ליהודי כוח להתגבר על קשיי הגלות, ובזכות הדבקות בו על אף כל המכשולים, זוכים להתממשות התפילה: "אֱלֹקִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה". (תורת מנחם תשמ"ב) באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
