פרשת יתרו
"ויצא משה לקראת חתנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום" (יח-ז)
בתרגום יונתן 'ונפק משה מתחות עננא יקרא לקדמות חמוהי וסגיד ונשיק ליה 'וגייריה' ושיילו גבר לחבריה לשלם'.
והנה מוכרח שקודם גייר משה את חתנו ורק אחר כך וישאלו איש לרעהו שאם לא גיירו לא היה נחשב לרעהו.
אמנם מפני דרכי שלום מותר לשאול בשלום העכו"ם ואם כן היה יכול משה לשאול בשלומו גם קודם שגיירו ולמה גיירו קודם? אלא יש לומר שהנה כתב הרמב"ם (פ"ד הלכות איסורי ביאה הלכה ו') כיצד מקבלים גירי הצדק? מודיעין אותו עיקרי הדת וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצוות כך מודעין אותו שכרן. ואומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל, ואין הקב"ה מביא על ישראל רוב פורענות כדי שלא יאבדו, אלא כל האומות כלין והם עומדים, ומאריכין בדבר זה כדי לחבבו, אם חזר בו ולא רצה לקבל, הולך לדרכו, ואם קיבל אין משהין אותו אלא מלין אותו מיד. ויש להבין לשון הרמב"ם, 'אלא מלין אותו מיד', והלא כבר כתב 'אין משהין אותו' ומה בא להשמיענו? אלא יש לפרש דבריו על פי משל לאחד שנתן לו המלך פרס להיכנס לתוך אוצרו למשך שעה וליטול מכל אשר תאוה נפשו אולם תנאי אחד התנה עמו שלא יקדים ולא יאחר לזמן שנתן לו, ופשוט הוא שאותו אדם לא ימתין אף רגע של שהיה, וכיון ברגע זה שינצל אותו יכול להרוויח רווח עצום ורב, ואם בדרכו לאוצר יפגשהו חברו ויאמר לו שלום, אף שלום לא יענה לו שאין לו זמן אף לא לרגע, וכמו כן הבא להתגייר ברגע הראשון שמוכן הוא לקבל על עצמו עול מלכות שמים צריכים למול אותו מיד שכל רגע זהו חיים עולם ומלואו. וזהו שאמר יתרו "אני חתנך יתרו בא אליך" ויפרש בתרגום יונתן 'אנא חמיך יתרו אתי לותך לאתגיירא' וכן איתא במדרש שהיתה נבואה למשה לפני שיתרו הגיע אליו שעתיד הוא לבא להתגייר וכוונתו לשם שמים ולפיכך אסור היה לעכבו אף לאמירת שלום ולפיכך מיד גיירו, ורק אחר כך וישאלו איש לרעהו לשלום'.
"ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים" (יח-ח) ולכאורה הרי יתרו כבר שמע מכל אשר עשה ה' למצרים ובשביל זה הרי הגיע כמו שכתוב "וישמע יתרו חותן משה את כל אשר עשה ה'", ומשמע "כל" מה שעשה ה' לבני ישראל ורק הגורם המכריע לביאתו היה קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, ומה אם כן סיפר לו משה מה שלא ידע קודם?
מבאר הנצי"ב שהנה על שמועת יתרו כתוב מידת הדין אלוקים "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו" ששם כתוב אלוקים מידת הדין ואילו כשמשה מספר ליתרו כתוב "את כל אשר עשה ה'" – מידת הרחמים. והביאור בזה שהרי כל יסוד תכלית המכות במצרים היה "למען תדע כי אין כה' אלוקינו" ולכן נכפל עניין זה כמה פעמים במכות, אולם יתרו חשב שהמכות באו למצרים רק כמידת הדין וכעונש על שיעבוד בני ישראל ואם כן החטיא הוא את כל המטרה והסיבה שלשמה באו המכות.
ודבר זה היה צריך לבאר לו משה שהמכות הם חסד לישראל.
וכן יש לומר שבמכות היתה גם מטרה לקיים את הפסוק "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי" ולצורך קיום הבטחה זו היו המכות ולא לצורך שחרור בני ישראל ממצרים, ולפיכך נדונו י"ב חודשים כמשפט רשעים בגיהנם וכל אחד מהמצרים נידון באופן פרטי כפי ששיעבד את ישראל במצרים כמו שהוזכר במקומו, עבדיו בנפרד ומצרים בנפרד כיון שהמכות היו משפט למצרים ולכן כל אחד נידון לפי עונשו המגיע לו.
ויתרו כאשר שמע על מכות מצרים שמע שהמכות היו לכולם בשביל להוציא את בני ישראל ממצרים ולא משום ההבטחה 'וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי' ולפיכך סבר שהעונש היה שווה לכולם, אך משה סיפר לו שהמכות מדין משפט וכל אחד קיבל לפי עונשו המגיעו וזה דכתיב "אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים" ולא הרי דינו של פרעה כדינם של מצרים. (יקר מפנינים')
ר' יוסף מודזגברישוולי הי"ו מלוד
