פרשת לך לך
בציווי לאברהם אבינו אומר הקב"ה: "לֶךְ-לְךָ". מדוע לא הסתפק ב"לך" בלבד? מסביר רש"י: "לְךָ" הכוונה "להנאתך ולטובתך". ההנאה והטובה שיתקבלו מההליכה הן "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה". מכאן נראה שההליכה היא להנאתו ולטובתו של אברהם, אך בהמשך מפרש רש"י את המילים "ואעשך לגוי גדול" במשמעות הפוכה: "לפי שהדרך גורמת לשלושה דברים, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם; לכך הוזקק לשלוש ברכות הללו, שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם". הרי שההליכה איננה מביאה טובה והנאה אלא להפך, ונדרשת ברכה מיוחדת כדי שבכל-זאת העניינים האלה לא ייפגעו. האם שני הפירושים סותרים זה את זה?
סיפורי התורה על האבות נושאים בתוכם שני צדדים: ההיבט הפשוט, שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ומשמעות רוחנית התואמת את דרגתם הנעלית של האבות. אלה מרכיבים של 'גוף' ו'נשמה'. הליכתו של אברהם הייתה צעידה פיזית, ובמקביל העתקה רוחנית מרוממת הקשורה לעולמות הרוחניים. שני פירושי רש"י מדברים בשתי השפות: הפירוש הראשון מדבר על 'לך-לך' במובן הגשמי. מדוע נזקק הקב"ה 'לשכנע' את אברהם לצאת למסע, בנימוק שזה יהיה "להנאתך ולטובתך". וכי לא היה דיי להורות לו ללכת ואברהם היה מציית? אלא שפירוש זה מתייחס להליכה בפן הגשמי. זה ציווי ל'גופו' של אברהם לצאת למסע, וההבטחה "להנאתך ולטובתך" מכוּונת לזווית הזאת. ומאחר שמדובר באברהם אבינו, שגופו מזוכך, הרי הנאותיו הגשמיות הן שבניו יהיו "גוי גדול".
הפירוש השני מדבר על הצד הרוחני שבציווי "לך-לך", הקשור לנשמתו של אברהם. ברובד הזה, כשנשמת אברהם מתבקשת לצאת לשליחות רוחנית, היא נענית לציווי בלי להתחשב בהשפעותיה השליליות של ההליכה. אברהם עשה זאת בקבלת עול, לא בעבור שכר, אפילו לא שכר רוחני, אלא כדי לקיים את רצון ה'. כאן אין מתעלמים מן הקשיים שיש במסע, ואכן יש בו חסרונות גשמיים. אלא שקבלת העול מבטלת את הנזק שבמסע, וגורמת שלמרות הכול יהיה "ואעשך לגוי גדול" כפשוטו, בגשמיות. לשם כך נדרשה ברכה מיוחדת.
שני הפירושים אינם סותרים אפוא זה את זה, אלא משלימים זה את זה. ההליכה הגשמית של אברהם (הפירוש הראשון) הביאה להליכתו הרוחנית (הפירוש השני) – להתעלות נשמתו, כפי שתורת החסידות מסבירה בעניין זה. ובכיוון ההפוך, ההליכה הרוחנית של אברהם בקבלת עול (הפירוש השני) גרמה להיפוך התכונה השלילית שיש בהליכה הגשמית למציאות חיובית – "להנאתך ולטובתך", אף-על-פי שהדבר הוא מעל לטבע, ועד למצב שהדברים באים לידי ביטוי ממשי בגשמיות. (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
