פרשת תולדות
בפרשתינו כתוב: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא" (כה, כא). רש"י הקדוש מבאר, "ויעתר – הרבה והפציר בתפילה". יוצא מכאן, שהקב"ה לא נענה ליצחק בפעם הראשונה, ולמרות זאת יצחק המשיך והרבה בתפילה. אומרת הגמרא במסכת ברכות (לב ע"ב): "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר: 'קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'".
בבקשות שמבקשים מבשר ודם, הרגילות היא שלאחר סירוב בפעם הראשונה, לא מבקשים שוב. ואף אם כן מבקשים, מרגישים אי נעימות גדולה. ואילו בבקשות מהקב"ה, זה לא כך, אלא אדרבה, חז"ל מורים לאדם להתפלל ולחזור ולהתפלל.
כותב הרב שמשון דוד פינקוס זצוק"ל בספרו "תפארת שמשון", שיש הבדל גדול בין לבקש ממישהו לבין להתפלל להקב"ה. כשמבקשים ממישהו, המטרה היא לקבל משהו. אם הוא אומר "לא", זה מביך ומכביד, ולרוב מפסיקים לבקש. לעומת זאת, כשאנחנו מתפללים להקב"ה, התפילה עצמה היא הדבר החשוב. היא הדרך שלנו להתקרב אליו ולחזק את הקשר שלנו איתו. לכן, גם אם הקב"ה לא עונה לנו מיד, אנחנו לא מפסיקים להתפלל. להיפך, כל תפילה נוספת מחזקת את הקשר הזה. לפעמים, הסירוב הראשוני הוא בעצם הזמנה להתפלל עוד יותר, כדי שנזכה להתקרב אליו באמת.
ד"ר משולם הרט מבני ברק סיפר סיפור מדהים, שנועד לחזק את האמונה של אנשים בכוחה של תפילה. (הסיפור פורסם בגיליון "דברי שיח", והתרחש באב תשע"ח): למרפאתו של ד"ר הרט נכנס יהודי ממוצא אמריקאי. פניו היו מודאגות מאוד, והוא סיפר שחתנו של הרב חיים קנייבסקי זצ"ל, הרב שרגא שטיינמן, שלח אותו אליו כדי שילווה אותו לרב קנייבסקי. הדוקטור התפלא מהבקשה, אבל האיש מיהר להסביר את המצב. הוא סיפר שהוא סובל מכאבי ראש חזקים כבר זמן רב. בדיקות שערך בבית חולים בחו"ל גילו מחלה קשה. הרופאים לא נתנו לו תקווה, והוא הרגיש שחייו בסכנה. בצר לו, הוא החליט לעלות לארץ ישראל, כדי לקיים את דברי הגמרא: "מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים". הוא הגיע לרב קנייבסקי כדי לקבל ברכה, אבל הרב רק בירך אותו ואמר לו להתפלל. היהודי התאכזב מאוד ולא ידע מה לעשות. הוא רצה בריאות, רצה להמשיך לחיות ולגדל את משפחתו.
כשיצא מבית הרב, ייעץ לו קרוב משפחה לפנות לייעוץ אצל הרב שרגא שטיינמן. הרב שרגא אמר לו שאין טעם לחזור שוב לרב קנייבסקי לבד. אבל מכיוון שהוא כל כך מודאג, הוא המליץ לו לחזור עם מישהו שמבין בענייני רפואה ושהרב קנייבסקי מכיר, כדי שדבריו יישמעו טוב יותר. הוא הציע לד"ר הרט ללכת איתו. וכך היה. אחרי תפילת שחרית, הם ניגשו יחד לרב קנייבסקי. ד"ר הרט הסביר לרב באריכות את הבעיה הרפואית ואת מורכבותה, ושאל האם כדאי להמשיך לעשות בדיקות רפואיות. הרב קנייבסקי השיב בקצרה: "שיתפלל". הדוקטור שאל שוב, והרב חזר על אותה תשובה: "שיתפלל, וה' יעזור".
האיש יצא מהרב והחל להתפלל באמונה גדולה. הוא חזר לביתו והתפלל בכל ליבו, התחנן לה' כמו בן שמתחנן לפני אביו. הוא לא ויתר והתמיד בתפילה, כי הבין שהתפילה היא הדרך היחידה. כעבור כמה ימים, הוא הוזמן לבדיקה רפואית שגרתית. הרופאים ההמומים בישרו לו שאינם מוצאים שום בעיה. הם לא יכלו להסביר את זה מבחינה רפואית, אבל בחסדי ה' כל המחלה נעלמה לחלוטין. הסיפור הזה מראה כמה כוח יש לתפילה כנה ואמיתית, ושהיא יכולה להשפיע על דברים שעל פי הטבע נראים בלתי אפשריים.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתי והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
שבת שלום.
סימון יוסף ג'אנאשוילי – לוד
