פרשת 'ויקהל'
נאמר בפרשה לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (לה-ג)חז"ל בזוה"ק ביארו שהתורה באה לרמז כאן ג"כ על אש הכעס שאסור לכעוס ובמיוחד ביום השבת ובאמת שהכעס אסור בכל זמן וכבר הפליגה הגמ' בנדרים (כה.) בענין הכעס שכל הכועס כאילו עובד ע"ז,וכן שכל הכועס כל מיני גהינם שולטים בו,כיוון שהנזק שהכעס גורם הוא יותר מכל הרעות שבעולם, כי כאשר האדם כועס הוא מאבד את דעתו ואת השליטה העצמית שלו ומסוגל לכל דבר רע וג"כ בכעס שמותר כגון לכעוס על הילדים והתלמידים כדי לחנכם כתבו חז"ל שמה שמותר זה כעס הפנים ולא כעס הלב – דהיינו שאדם כועס רק כלפי חוץ ואילו בפנים נשאר כשהיה,כי אם לא, אין לו שליטה ומחינוך זה יכול הגיע לכל הרעות שבעולם (ובאמת מצינו בדורות האחרונים שרבים ממורי ההוראה ואנשי החינוך אמרו: עדיף שאדם לא יחנך אם הוא אינו מסוגל לקיים מאמר חז"ל זה שיכעס כך כלפי חוץ).
וזה דומה לאש שרמוז בתחילת פרשתינו, אם אדם מדליק אש בביתו על חום במידה הנכונה נעים בבית אך אם עושה זאת מעבר למידה הבית נשרף. ובכל אופן ג"כ כעס זה רומזת לנו התורה בפרשתינו לא לכעוס, ג"כ לגעור בשביל לחנך או להדריך,בשבת שלא יעשו זאת, מדוע? מכיוון ששבת ניתנה למנוחה לשמחה לשלווה ורוגע,וכשיש כעס אף שהוא כעס טוב הוא מעכיר דברים אלו וגורם לחוסר מנוחה ושמחה ולכך באה התורה לומר שלא יכעסו בשבת.
ודברים אלו אינם כך בגדר רמז אלא נפסק כך להלכה בסימן רס"ב ס"ק ט' כ' המ"ב בשם הזוהר,ומקובלים הזהירו מאד שלא יהיה שום מחלוקת ח"ו ובפרט בין איש לאשתו- רואים שבשבת הזהירו במיוחד על מריבות שמובילות לכעס בבית ובפרט בין איש לאשתו, ששבת זה זמן המשפחה וכשיש מריבות וכעסים זה מיפר את ענין השבת שזהו רוגע ושמחה.
וכדי להמחיש עד כמה הכעס גרוע ראינו אצל משה רבינו שג"כ הוא שהיה הגדול באדם מה גרם לו הכעס, שהתורה מספרת לנו בפרשת מטות שבנ"י יצאו להילחם במדין לא הרגו את הנשים והילדים וכן הבהמות וכשחזרו למחנה יצאו משה ואלעזר הכהן ונשיאי העדה אליהם ושם התורה מספרת לנו 'ויקצף משה על פקודי החיל.. ויאמר אליהם משה החיתם כל נקבה..' ובהמשך שם נאמר 'ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו' ,ושם כ' רש"י לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות שנתעלמו ממנו הלכות וכו', וכך רש"י מביא שם שבגלל שכעס על בנ"י ואמר להם שמעו נא המורים טעה והכה את הסלע ולא דיבר,וכתוצאה מזה לא נכנס לארץ ישראל. רואים אנו עד כמה חמור מידת הכעס ולמה הוא יכול הביא.
וכן מצינו בחז"ל בג' דברים ניכר האדם ואחד מהם בכעס וכ' באורחות צדיקים כי בשעה זו ניכר האדם מה מתגבר בו הכעס או החוכמה שלו,ג"כ כאן רואים שכשאדם כועס חכמתו מסתלקת ממנו. מצד שני מביא שם האורחות צדיקים שלשה הקב"ה אוהבן ואחד מהן – מי שאינו כועס.
ונסיים בסיפור שכשמתגברים על הכעס למה אפשר לזכות.
מסופר על הגאון הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל שנולד להוריו רק אחר שבע עשרה שנה,וסופר איך נושעו וזכו לבן שכזה שבזמנם כשעוד לא היה מכונת כביסה והיו מכבסים ביד. היה בשכנותם תורנות כביסה וכל יום אשה אחרת תלתה כביסה על החבל,ופעם אחת אחרה קצת הרבנית בהורדת הכביסה ובינתיים הגיע תור שכנתה לתלות,וכשראתה שיש על החבל עוד כביסה זרקה הכביסה על הארץ ונתלכלכה הכביסה כאילו לא כובסה,ולאחר זמן שהגיע הרבנית ראתה זאת ולא כעסה ולא הקפידה כלל על שכנתה,והנה לאחר כמה שעות דפקה השכנה בדלת ובהלה בפניה ובקשה סליחה מהרבנית וספרה לה שבנה פתאום חלה וחשבה שעקב מה שעשתה נהיה בנה חולה,והרבנית אמרה לה שהיא סולחת רק שתדע שלא הקפידה עליה כלל ויותר מזה התפללה לבריאות הילד ובאמת אחר כמן זמן קם הילד מחוליו.
ולאחר שנה מסיפור זה זכו לבנם גאון ישראל הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל א"כ רואיםמה גורם התגברות אמיתית על מידת הכעס והנטירה ולמה אפשר לזכות על ידי זה שנחשב אהוב אצל בוראו. ובפרט בשבת.
הרב אליהו גאגולה הי"ו מחיפה
