פרשת 'צו'
"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" [ו-ו]
אש זו של התורה שנאמר עליה: "הלא כל דברי כאש נאום ה'"[ירמיה כג]
"אש התורה צריך לבעור בקרב האדם תמיד", [הזוהר הקדוש כז]
רבי אברהם יעקב ויינר זצ"ל,ממקורביו הנאמנים של החזון איש ביקש ממנו פעם שיעודד אותו להתמדה,אמר לו החזו"א :אספר לך שתי עובדות שיש בהן כדי לעורר להתמדה:ידוע המעשה אודות הרוח [דיבוק] שנכנסה באדם מסויים שאילצו החפץ חיים להסתלק מגופו של אותו אדם בנוכחות מנין מבכירי תלמידיו [ביניהם רבי אלחנן ווסרמן,רבי אליהו דושניצר,ורבי יוסף כהנמן]
אותם תלמידים שאלו את הדיבוק – הרוח, על מה מעריכים את החיים בעולם האמת? והוא השיב בגלל להתמדתו בתורה!
ללמדך שההתמדה נחשבת בתור המעלה היקרה ביותר מכל המעלות שהח"ח הצטיין בהם.
העובדה השניה:רבי יואל סירקיש מחבר פירוש הב"ח [בית חדש] על הטור הבטיח"בתנאים" לחתנו מחבר פירוש הט"ז [טורי זהב] על השולחן ערוך תבשיל בשר כל יום,כעבור שנים התרושש הב"ח ובתו שהיא אשת הט"ז נאלצה לבשל לו ריאות במקום בשר,למרבא הפלא הזמין הט"ז את חותנו הב"ח לדין תורה בגלל זה,אולם הבית דין פסק כי הריאות נחשבות אף הן לבשר ומימלא לא הפר הב"ח את הבטחתו לחתנו,שאלו את הט"ז האם בגלל דבר פעוט כזה היה ראוי להזמין את חותנך לדין תורה?
השיב להם "ביום שאכלתי לראשונה את תבשיל הריאות ,לא למדתי באותה התמדה ובאותה רמת עיון כפי שהורגלתי בעבר מיד התעורר בשמים קיטרוג על למשפחת הב"ח, על כך שבגלל שלא עמדו בהבטחתם נגרם לט"ז כמה רגעים של ביטול תורה מבחינת איכות הלימוד,לפיכך הזמנתי את חותני לדין תורה ,כדי שיפסקו על פי דין כי גם ריאות חשובות כבשר, ונמצא שלא הופרה ההבטחה ואין מקום לקיטרוג,
סיים החזון איש "מכאן לומדים אנו עד כמה מחשיבים בשמיים דקה אחת של לימוד בעיון.
גדולי רבותינו ידעו את חשיבות ההתמדה בלימוד התורה והבינו שאי אפשר להתעלות בתורה ללא קיום "והגית גו יומם ולילה" וכך הם קיימו את הציווי "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
