עברו כבר 43 שנה מאז עלה מורנו ורבנו רבי חכם יעקב דבראשוילי זצ"ל, רבה של יהדות גאורגיה לארץ הקודש. הוא, יחד עם חבריו הרבנים ואחיו הקדושים, הקים ורומם את מעמדם של בני קהילות יהודי גאורגיה בארץ הקודש, כאשר סבבו יחדיו ללא לאות בכל עיר ועיירה ובכל מקום אליו הגיעו בני העלייה הגדולה מגאורגיה כדי לסייע בהתאקלמותם הגשמית והרוחנית.
בואו נחזור לרגע לשנים שקדמו לעלייה הגדולה, עת נאבקו 18 המשפחות בראשות ר' שבתי אלאשוילי מהעיר כותאיסי (מוצאו מהעיר קולאשי) למען העלייה לארץ הקודש. באותם ימים רחוקים וקשים גברה התסיסה הרוחנית בקרב יהודי גאורגיה. היו בקרב יהודי קולאשי רבים שקיבלו היתרי יציאה. למותר להזכיר את שלושת האחים למשפחת מיכאלשוילי שיציאתם ועלייתם לארץ עשתה רושם רב על יהודי עירם ועל כל שאר יהודי גאורגיה.
רבים, מכל רחבי גאורגיה, רצו באותם ימים לעלות לארץ הקודש אך שעריה של 'אוביר' (המחלקה הסובייטית למתן היתרי יציאה) שבבירה טביליסי ננעלו בפניהם, לאחר שהשלטון המרכזי במוסקבה הורה על מדיניות מחמירה מחשש שעלייתם של הבודדים תהפוך לצונאמי.
בשונה מקהילות יהודיות אחרות, במקרה של יהדות גאורגיה, הייתה לממשל הסובייטי סיבה לדאגה. דבר ידוע הוא שיהודי גאורגיה בנויים נדבך על גבי נדבך, אריח על גבי אריח, שיוצר חומה בצורה. היה ברור לאנשי השלטון כי כל היתר יציאה יביא בעקבותיו גל של בקשות של קרובים וקרובי קרובים עד שעשרות אלפים ידרשו לעזוב את ברית המועצות – ארץ זבת חלב וקומוניזם. השמועות אודות המשפחות שכבר הצליחו לצאת את מסך הברזל הלכו והתרבו ויהודים רבים חיו "על מזוודות". לשלטונות היה ברור שגם האליטה תדרוש לעזוב את גאורגיה אם יותר לדלת העם לעשות זאת. כך שיהדות גאורגיה מצאה את עצמה מול מדיניות מכוונת שאסרה את העלייה וצמצמה משמעותית את מספר ההיתרים ועיני הציבור נישאו אל מנהיגיו הרוחניים.
רחש עבר בקרב יושבי ה"לוצויס קארבי" (יושבי שער בית הכנסת הגדול בכותאיסי). אגב, מושג זה פשט בכל רחבי קהילות יהודי גאורגיה והיה ידוע כמקום ששקק חיים יהודיים. אחד מהמקורבים לשלטון אשר יד ורגל לו במהלכי ה"ס.ס.ס.ר", הלא היא ברית המועצות, הודיע לנוכחים כי נודע לו שביום זה יגיעו חוקרים רמי מעלה לשוחח עם ראשי העדה, מאורי הדור ורבניה של יהדות גאורגיה. באותם ימים כבר לא היה עמנו ה"זקן שבחבורה", מורנו ורבנו, רבי חכם חיים אליאשוילי זצ"ל, אך לא אלמן ישראל. בקרב בני העדה היו לא מעט חכמים, דרשנים, מלומדים ומקובלים שיכולים לשאת את דברי העם מול אנשי השלטון. ביניהם בלט מורנו ורבנו רבי חכם משה "הקטן" שהיה קטן במימדיו הפיזיים אך גדול עד מאוד בממדיו הרוחניים.
לאחר שנודע לרבי חכם משה הקטן על דבר ביקורם הצפוי של פקידי הממשל, בא להתייעץ עם אחיו הקטן יותר, מורנו ורבנו רבי חכם יעקב דבראשוילי. רבינו נענה לו בקול גדול על מנת שכל באי בית הכנסת ישמעו את דבריו. וכך אמר: "אינשי דלא מעלי (אנשים לא ראויים) יבואו היום לבית הכנסת ובית המדרש. רוצים הם לשכנע את הציבור שאין לצאת לארץ ישראל. מה נעשה? הלא רגליך, אחי היקר, צרובות מהיסורים שעברת בחדרי החקירות של השלטון לפני שנים לא רבות. הזיכרונות בוודאי קשים הם. מה נענה להם?".
קם אחד מן הגבאים וראשי הציבור ואמר לשני החכמים בנוכחות כל הקהל: "בדיוק כמו שאימותינו נשכבו באותם שנים מול גלגלי המשאיות של השלטונות כדי שאלה לא יפנו ויסגרו את בתי הכנסת שלנו, כך נעשה גם היום. ברור ונהיר לנו שאם אין בית כנסת, אין תורה ומצוות ואין לנו חיים. וברור לנו שאם לא נעלה לארץ הקודש, לירושלים, עיר הקודש, אין לנו חיים". עוד אמר אותו גבאי. "אם החלטתם, אתם, הרבנים שמאירים את דרכנו, שהגיע זמננו לעלות לארץ ישראל, נעשה זאת גם אם בתינו מלאים בכל טוב ודבר לא חסר לנו בארץ גאורגיה. הלא אנו מזכירים את ארצנו הקדושה בכל יום ויום. הרי אנו כמהים לירושלים ושרים מידי שנה על אדמת טבריה (בי"ד אייר, פסח שני ר.צ). בכל ליל שבת אנו מזכירים את אדוננו בר-יוחאי שקבור במירון. מי הוא זה שימנע מאתנו להפוך ללהבה גדולה. לא אתם רבותינו תואשמו בדבר זה. את האחריות ניטול אנו על כתפנו. לא אתם קבעתם שעלינו לעלות לארץ, אלא נשמות כל הדורות שעברו שלא פסקו לעלות לארץ ולחלום ולקוות לכך", אמר הגבאי המסור וסיים את דבריו.
דמעות נקוו בעיניהם של שני הרבנים הצדיקים, האחים לבית דבראשוילי זכר צדיקים וקדושים לברכה. בלבם התרונן הפסוק משיר השירים "צאי לך בעקבי הצאן… על משכנות הרועים", במנגינה המושרת בקרב יהודי גאורגיה. את המיית הלב של יהודי גאורגיה לא יוכל איש להשקיט באמצעות פיתויים גשמיים או איומים מפחידים. כך בדיוק היה. באותו יום כאשר הגיעו נציגי השלטונות לבית הכנסת על מנת לדבר עם הרבנים אודות העלייה לארץ, איש לא פחד מהם ולא קיבל את דבריהם.
אבי מורי, חכם שלום ציקוואשוילי, מעיד כי מאות אנשים עמדו בחצר בית הכנסת והראו לנציגי השלטון את אהבתם הגדולה לארץ ישראל ולרבני ומאורי העדה. למותר לציין כי בתוך זמן קצר החלו עשרות ומאות משפחות לקבל היתרי יציאה עד שהלך וגדל מספרם והיה לאלפים וכמעט כל יהדות גאורגיה עלתה לארץ הקודש.
עלייתם של יהודי גאורגיה פעלה שינוי בכל רחבי ברית המועצות, ומעל 120 אלף יהודים עזבו את מדינותיה ועלו ארצה בשנים הראשונות לעשור השמיני של המאה העשרים. יהודי גאורגיה ועוצמתם פרצו את חומת הברזל הסובייטית.
סיפור זה מובא לרגל יום ההילולא של מורנו ורבנו, רבי חכם יעקב דבראשוילי זצ"ל, שהיה רבה של יהדות גאורגיה ורב בית הכנסת וקהילת יהודי גאורגיה בירושלים. הכותב שיבדל לחיים טובים וארוכים, מכהן כרבה של קהילה זו וכרב בית הכנסת שבנה רבי חכם יעקב זצ"ל לאחר שעלה ארצה. יום ההילולא של מורנו רבי חכם יעקב זצ"ל, חל היום, יום שלישי כ"ו אדר. זכותו תגן עלינו!
