הרב והמדען
התפתחות המדעים והאמצעים הטכנולוגים ורכוז החומר עצום המימדים שנצטבר במשך שנים רבות, גרם לכך, שברוב ענפי המדע גוברת החלוקה לתחומים צרים, ולכל חלק מצומצם מומחים משלו. רגילים לומר שאם בעבר ידע החוקר "לא כלום על הכל" הרי כיום יודע הוא "הכל על לא כלום". בדרך הלצה מספרים. שרופא צעיר סח לעמיתו הקשיש, שהוא מתעתד להיות רופא אוזנים בלא רפואת אף וגרון, שאלו הקשיש: אוזן שמאל או ימין?…
תהליך זה גורם לפיצול ענפי המדע, לחלוקות וחילוקי חלוקות. אם סובל אדם מלקוי פסיכי. למשל, אין לו כתובת אחת, יש רופא עצבים ויש פסיכולוג: יש פסיכיאטר ויש פסיכיאטר קליני. ואף אלה נחלקו לפי סוגי המחלה וגיל החולה ועוד ועוד. לרוב אין הפסיכולוג מומחה בתחומו של רופא העצבים-ואף אין דורשים זאת ממנו, אדרבא, עליו להשמר ולהזהר לבל יחרוג מסמכותו, למעשה, כמעט וגם אין לו את היכולת והזמן להתעמק בנושא נוסף למקצועו, כי כדי להצליח בתפקידו חייב הרופא להקדיש את מלוא כוחותיו ואישיותו למקצועו הספציפי. כמובן שיש לו ידיעות בתחומים הקרובים למקצועו ביותר: הוא גם מסוגל להשתעשע בתחביב. אולם הוא עלול מאד להיות בור גמור בענינים פילוסופיים או אמנותיים, בפוליטיקה או בטכניקה. בשטחים אלה הוא, כשאר האדם, נזון מאינפורמציה שטחית ע"י אמצעי
התקשורת והעתונות. מצב זה גורם לצמצום מוחין. פוחתים אנשי האשכולות-"אנשים שהכל בהם"-הבקיאים בחלק ניכר מן המדעים והחכמות, ורבים הטכנוקרטים מתרבים המדענים ומתמעטים אנשי המדע, תופעה זו מדאיגה את טובי המחנכים בכל העולם, אלא שהבעיה הולכת ומחריפה ככל שהמדע מתפתח, בד בבד עם ירידת קרנם של ערכים רוחניים ואנושיים.
האם מצליח הרב להתגבר על סכנה זו? לכאורה גם הרב עוסק ובקי במקצוע מוגדר, וגם בחכמת התלמוד עצמה קיימת ספציאליזציה: יש בקי ויש עמקן, יש עוסק בפרשנות ויש בפסקי הלכה ועוד. הרב פוסק הלכות מתוך ספר חוקים מסוים, "השלחן ערוך"-הרי שהוא לכאורה מעין משפטן או שופט דתי. האם יש לצפות ממנו שיהיה בקי במדעים? האם יש לדרוש ממנו מה שלא נדרש מאנשי מדע מן הן השורה? הדעה המקובלת בחלק גדול מן הצבור היא, שדבר זה לא יתכן ואולי אף לא רצוי. (אמנם עמדה זו מן הדין שתזכה אותו מן האשמה מדוע איננו דומה לחכמי ישראל הקדמונים שהיו גדולים בתורה ובמדעים כאחד) מכאן נובעת ההשקפה שחכמתו של הרב היא בתורה ורק בה יש לו סמכות מכאן נובעת הטרוניה: מה לרבנים ולבעיות בטחוניות (השטחים) או לעניני בריאות (נתיחת מתים) או תעבורה (הפסדי נמלים בשבת), וכד'.
השקפה זו בטעות יסודה. היא מתעלמת מן העובדה המכרעת, שתורת ישראל איננה צרוף של אמונות וכוונות ומחשבות טובות, אלא היא גם מסכת של תרי"ג מצוות מעשיות. "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים כ"ט
כ"ח). תרי"ג מצוות אלה, חודרות לכל תחומי הויתו של היהודי, הן בחיי הפרט והן בחי הצבור. הן מקיפות אותו מאז עמדו על דעתו ועד מותו, ומן הבוקר עד הערב. הן קובעות על מה יחיה ועל מה ימות. למי יוכל להנשא וכיצד ינהג בחיי האישות, מה יאכל ומה ישתה ובמה יבלה את זמנו. ההלכה קובעת מי האנשים הראויים לעמוד בראש הצבור, ועל מה יוצאים למלחמה. בקיצור, המצוות מעורות בכל גווני החיים ותהפוכותיהם. דהיינו תרבות, בריאות, בטחון, טכניקה, פוליטיקה…
הדיעה הרואה ברב את זה הקשור "רק בענינים דתיים", מצמצמת אותו בחלק מן ה"שולחן ערוך" בלבד, בעיקר בהלכות כשרות ותפילה. אולם זוהי טעות: תפקידו של הרב הוא לקבוע את מהלך חייו של היהודי גם בדיני ממונות ונפשות, וה"שלחן ערוך" דן בהן באריכות. עוד יש לזכור שה"שלחן ערוך" עצמו אינו התורה בשלמותה, אלא חלק ממנה. משום כך חייב הרב לחרוג לתחומים שאינם נחשבים כהלכתיים ועל כרחו חייב הוא להתמצא במיגון נרחב של מקצועות. רבים שהתבוננו בספרי ההלכה הופתעו לראות שחלק מן הרבנים-כמובן, בעיקר הגדולים שבהם-מצליחים בדבר במידה בלתי צפויה.
קיימת ספרות רבנית ישנה וחדשה, עד ימינו ועד בכלל, המתיחסת לכל תחומי החיים, על גילוייהם המורכבים ביותר. נדונים בה ענינים מסובכים באסטרונומיה, ביאולוגיה, גיאוגרפיה, בריאות חירוגיה, חקלאות, טכניקה, אלקטרוניקה, עניני כלכלה ובנקאות. חברה ומדינה, ועוד (מלבד עניני רוח והשקפה, כמובן) והכל מתוך הבנה מעמיקה, הסתכלות מקורית וראיה מפוכחת, המפתיעה לעיתים את בעלי המקצוע עצמם. הרוצה
להווכח בהתענינותם של בעלי הלכה במקצועות הנ"ל יטול נא לידו כמה ספרי שאלות ותשובות ויבוא על ספוקו, לשם הדגמה נביא כאן חלק קטן מתוך ספר שאלות ותשובות אחד בן זמננו. ("מנחת יצחק" מאת הרב וייס) על פי המובא במחשבת.
טכניקה: האם אפשר לצאת ידי שמיעה באמצעות מיקרופון.
דין טויית ציצית ע"י מכונה המופעלת בחשמל.
הפעלת חימום ע"י טרמוסטט בשבת.
שימוש במכשיר לכבדי שמיעה בשבת.
ייצור קרח בפריז'דר בשבת.
מכירה ע"י אוטומט בשבת (עבור נכרים).
האם מותר למחוק את שם ה' שהוקלט בסרט (טייפ).
האם יש חיוב לשים מזוזה בתא המעלית.
האם יוצאים ידי חובת ביקור חולים-בטלפון.
דיני כלי פיירקס, פלסטיק, ניילון-לגבי כשרות והגעלה.
רפואה: השתלת לב וקביעת זמן המוות, השתלת אברים.
גלולות למניעת הריון.
הזרעה מלאכותית.
אמבטיית שמש בשבת.
בעיות הלכתיות הכרוכות בניתוח פרוסטטה.
כלכלה ומסחר: שותפות במניות, במפעל העובד בשבת.
שותפות במניות לעניין חמץ בפסח.
שותפות במניות לעניין ריבית.
מעמדם ההלכתי של שקים, ושקים שבוטלו או לא כוסו. פיחות.
חברה: חוק הגנת הדייר.
פיטורי מורים.
אימוץ ילדים (יהודים ונכרים).
נישואין אזרחיים.
טיהור ממזרים (7 תשובות רצופות!)
צירוף למניין של מחללי שבת, או מי שנשוי לגויה.
שונות: רופא יהודי, שהזריק בטעות זריקה בלתי מתאימה והחולה מת-איך יכפר על כך?
האם מותר ליהודי לבקש מסטודנט גוי שיעשה העתקה בניר פחם (קופי) להרצאה שנמסרה בשבת?
האם מותר לצאת בשבת (כשאין ערוב) עם סמל של תנועת נוער?
האם מותר לחמם בהמה לפני שחיטתה, כשחוק המדינה דורש זאת? ועוד.
(יש לציין שמחבר הספר ממנו נלקחו כל התשובות הנ"ל, איננו בעל תואר אקדמאי ואיננו שייך לחוג מודרני. הוא תלמיד חכם שמימיו למד תורה ורק תורה-והיה אב בית הדין של העדה החרדית בירושלים. וכן ידוע על מרן החזו"א זצ"ל והגאון הרש"ז אוירבך זצ"ל
ובספרי התשובות של מרן הגר"ע יוסף שליט"א)
מובן מאליו שרב אחראי לא יעיז להתיחס לעניינים רפואיים, טכניים וכדומה, כשהם קובעים לגבי הלכות שבת, פיקוח נפש, כשרות וכו' בלי להכיר את פרטי הדברים. ולכן כדי לפסוק אם יש אפשרות להפעיל טרמוסטט בשבת, עליו להכיר ולהבין את מבנהו של הטרמוסטט ואת תהליכי פעולתו. אם הוא דן כדי לפסוק מה דינו של מיקרופון בשבת, עליו להתבונן מהם התהליכים העוברים על מכשיר זה בפעולתו.
זאת ועוד: המקור ממנו שואבת ההלכה הוא תמיד בגמרא ובמפרשים הקדמונים. כמובן שבגמרא לא מופיע, למשל, מיקרופון או טלפון. כיצד איפה דן הרב על מכשירים אלה מכח הגמרא? התשובה היא, שהוא מנתח את יסודות פעולתו של המיקרופון-ויסודות אלה מופיעים בגמרא בדוגמאות אחרות. בדיון על מכשירים חשמליים, למשל, יש להתחשב בתופעות של אור, חום אש (וכן של בניה: ע"י יצירת מעגל זרם). בגמרא קיימות סוגיות שלמות העוסקות בתופעות אלה, המתיחסות לאבות מלאכה ידועים-וכמובן שיסודות אלה די בהם כדי להסיק מסקנות,
למרות שבגמרא לא נזכר שום חוט חשמל מנחושת מצופה בפלסטיק, תוצרת ישראל בהתאם לתקן… נמצא, שלא די לו לרב בהכרה שטחית של המכשירים הללו, אלא שהוא מתבונן בפעולותיהם, באופן יסודי ושיטתי. באותה מידה חייב הוא להכיר את התנאים הקיימים בבעיות רפואיות וחברתיות הבאות לפניו. בכל אלה הוא דן לא רק בכישרונו האינטלקטואלי האישי אלא גם לאור חכמת הדורות שרכש ממעיינות הנצח של התורה: מיטב הגניוס היהודי, שרובו הושקע בתנ"ך, בתלמוד ובמפרשיו-עומד לרשותו ולכן לא פלא שרבים הם האנשים העולים אל גדולי התורה להתייעץ עמהם על בעיות קשות: לעבור ניתוח או לא. להיכנס לעיסקה מבטיחה-אך מסוכנת-אם לאו: איזה קו לנקוט במשפט שאיש (או צבור) חייב לעמוד בפניו, איזה חינוך להקנות לבן או בת בעייתים וכיו"ב, הקרובים להווי רבנים ותלמידי חכמים יודעם שהשואלים אינה מתאכזבים.
האם מוכרת לנו תופעה דומה בין שאר אנשי הרוח והמדע? האם סופר גדות משמש כתובת להתייעצות בענייני ממון? האם שואלים גיאולוג מי המנתח המתאים להשתלת כליה? האם נהוג להוועץ במתימטיקאי על קשיים בחיי אישות?… ואילו הגדול בתורה משמש כתובת מקובלת למכלול בעיותיו של האדם בחוגים נרחבים למדי.
ההסבר ליכולתו של הרב נעוץ חלקית במה שכבר נאמר, יש להוסיף לכך את כושר הניתוח והעיון שתלמיד חכם קונה במשך שנות למודיו, המושג "ראש של גמרא" הוא כמעט זהה ל"ראש יהודי". לגבי הזקוק לעצה גם חשוב מאד שהרב איננו "איש מקצוע" יבש, אלא יהודי החש חובה דתית ומוסרית לעזור לזולת. ידיעת ההלכה לבד,
בלא יראת שמים מגונה היא. ("כל שחכמתו קודמת ליראתו אין חכמתו מתקיימת"-פרקי אבות). "ותלמיד חכם שאין בו דעה (מדות טובות-עפ"י המפרשים), נבילה טובה ממנו" (ויקרא רבה א'). אולם ההסבר היסודי ביותר לכושרו של תלמיד-חכם להשכיל בהליכות העולם, טמון במה שאמרו חז"ל: "כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרב וכו' ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וכו'" (פרקי אבות, פ"ו מ"א).
אמנם לא כל רב מסוגל לשאת מעמסה כזאת, מטבע הדברים שגם בצבור הרבני, יש גדולים ויש קטנים, ולצערנו גם קיימים, מטעמים שונים, רבנים שאינם מתאימים למעמדם כלל, (וכמובן שיש להיזהר, לא לכלול בין הרבנים, כל אשר זקנו לבן, או כל מורה לבר מצוה, או חזן ובעל קורא…).
האיש הנבון ימצא את הדרך אל אותם רבנים הממלאים את תפקידם כראוי. כמובן, שלא התואר והמשרה קובעים, אלא אישיותו של הרב, מידת יראת שמים שבו, חכמתו בתורה ובדרך ארץ. קיימת ב"ה שכבה רחבה של רבנים ותלמידי חכמים רבים, מהם צעירים ילידי הארץ ומעורים בה, הממשיכים את שרשרת הזהב של חכמי ישראל בכל הדורות.
לאחר כל הדברים האלה, יש לשאול, מדוע שכיחה כל כך הטענה שרבני ישראל תלושים מן מציאות ואינם מצויים בהוויות העולם? התשובה הפשוטה היא, שהטוענים אינם מכירים את הרבנים מקרוב. (אין צריך לומר, שיש גם מסיתים מתוך מגמה). רבים דנים את הרבנים על פי לבושם שהוא מיושן ועל פי לשונם והטרמינולוגיה שלהם, שפעמים רבות, אינן מודרניות. אולי יש להצטער על כך-
אולם בודאי שלא פחות יש להצטער אם כתוצאה מכך דנים על הקנקן ולא על מה שבתוכו. (סוף סוף מחקר הלכתי על טלפון חשוב אף אם הוא נקרא, במקרה הגרוע ביותר "חידושים על דבר הטעלעפאן") זאת ועוד, חושבני שאין הרבנים תלושים מן מציאות, אלא שהם אינם מוכנים לקבל את מציאות ימינו כעובדה מוגמרת. אין הם מוכנים להשלים עם הפקרות ומתירנות, ולענות אמן אחר שיגיונות מלכי התקשורת. "חכמי הדור" וכל צווי תרבות ההמונים.
כל מה שאמרנו, אינו סותר כמובן את העובדה הפשוטה שמומחיותו העיקרית של הרב היא ידיעת ההלכה ופסיקתה. זהו "מקצועו" ומקצוע זה דרישות לו, לא פחות מלשאר מקצועות המדע. אין אפשרות, למשל, לשלוט בו מתוך קריאה באנציקלופדיה (אף לא תלמודית) או מתוך מאמרים בחוברות או בעתונים ואף לא מתוך הרצאות ברדיו וטלוויזיה. מקצוע זה יש ללמוד שנים רבות בפיקוח אנשים מומחים, תוך תרגול ובקורת בשיטות מיוחדות הנהוגות בישיבות הגדולות. רק לאחר שנות לימודים מאומצות, זוכה הלומד להקרא "תלמיד חכם" הראוי להיות רב ופוסק. איש המתיימר להביע דעה בעניני הלכה, בהסתמך על שכלו הישר, על השקפותיו ועל ידיעותיו הזכורות לו מגירסא דינקותא, או מתוך קריאה ושמיעה-ראוי לאותו יחס הצפוי למי שיביע דעות מדעיות בכנס מדעי, בהסתמכו על ספרות מדעית פופולרית…
יש ובעיה מדעית שייכת לתחום אחד בלבד, ובמקרה זו קובעים בו אנשי מקצוע אחד, אולם קיימות בעיות רבות שהן בתחומם של כמה ענפי מדע בעת ובעונה אחת. למשל, בשילוח האסטרונאוטים לירח נזדקקו
לאסטרונומיה. לרפואה, לסוגים שונים של טכניקה ועוד. האסטרונום לא התימר לקבוע באיזה לחצים מסוגל לעמוד לבו של האסטרונאוט. כפי שהרופא לא הביע דעה באיזה תקופה נוח הירח להחקר. וכן בבעיות הלכה. חלק מן הבעיות הן הלכתיות טהורות, רוב הלכות תפילה וכשרות. למשל, הן כאלה. גם בעיית ממזרים וגירות הן כאלה, אלא שיש להן השלכות ציבוריות שונות. בענינים אלה הבעת דעתם של חברי ממשלה וכנסת או של פרופסורים עתונאים ושאר בעלי כוונות טובות או רעות, שהצד השוה שבהם שאינם יודעי הלכה, ורובם ככולם עמי הארץ קטנים או גדולים (כשם שהאסטרונום עם הארץ בענייני רפואה)-היא מגוחכת. די מקובל, שאדם אינטליגנטי חייב להיות בור כדי לא להבחין שהוא מתערב בעניין שיפה לו השתיקה בו. (דוגמא מאלפת לבורות מעין זו נתנה לנו מימים אלה המפלגה הליברלית בקוראה לרב הראשי לא להביע דעה בעניין הבעת חוק ח"כ להתיר נישואין אזרחיים לפסולי חיתון, כי זוהי שאלה פוליטית, ועל הרבנות להיות מעל לפוליטיקה… חוששני שבקרוב תשמע דרישה שהרבנים לא יעסקו בהלכות שחיטה, כי זוהי שאלה וטרינרית חקלאית) אך כאמור, קיימים גם נושאים שאינם הלכתיים טהורים אלא שיש להם בין השאר אספקט הלכתי. ניתוח לאחר המוות, הוא עניין רפואי, אולם יש לו בהחלט גם צד הלכתי, ואי התחשבות בדעת ההלכה, היא חסרת אחריות, לא פחות מאי התחשבות בדעת הרפואה. (למותר לציין שהשגתם של אנשי הלכה בשטח הבריאות אינה נופלת כלל מהבנתם של הרופאים בדיני קבורה ועיני השארת הנפש…)
תלונות וטרוניות רבות נשמעות על הרופאים, שגיונותיהם, משגיהם ומחדליהם-ובכל זאת אין לחולה ברירה אלא לפנות לרופא. הוא ישתדל שיהיה זה רופא טוב-אולם בכל אופן אין לו תחליף לרופא. אף יכולה להיות דעתו של אדם על רבנים אשר תהא, אולם במידה והוא מתחשב בדין ובהלכה. אין לו ברירה אל אלא קבל את פסק הדין של הרב. עליו להשתדל שיהיה זה רב גדול ובעל שיעור קומה אולם בכל אופן, כשהענין הוא הלכתי, או אפילו יש בו רק צד הלכתי, אין לו תחליף לרב.
יחד עם זאת טוב שנזכור שהרב איננו פוסק הלכות בלבד. הוא איננו איש צר אופקים ומנותק מן מציאות. אדרבא, הוא ערוך להתמודד עם בעיות בכל תחומי החיים, כפי שעשו זאת תלמידי חכמים מאז.
חכמי ישראל ליוו את העם והדריכהו בכל תלאותיו ולבטיו. ואף הרב התלמיד חכם האמיתי בזמננו נכון לעשות זאת. בכושרו ובנכונותו, ברמתו המוסרית ובדאגתו לכלל ולפרט.
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא נווה יעקב ירושלים
