פרשת שופטים
התורה רואה בעדות שקר דבר חמור ביותר, וגם דינם של עדי שקר קשה מאוד. פרשתנו קובעת את דינו של 'עד זומם': "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו". יתרה מזו, הרמב"ם קובע: "עדים זוממין צריכין הכרזה… כותבין ושולחין בכל עיר ועיר: פלוני ופלוני העידו בכך וכך, והוזמו והרגנום, או לקו בפנינו או ענשנו אותם כך וכך דינרים". יש כאן דבר שאין כמותו בכל התורה. בחטאים אחרים אין שום ציווי לפרסם את שמו של חוטא. להפך, "כל מי שחטא ולקה – חוזר לכשרותו", כדברי הרמב"ם. כלומר, העונש מכפר על החטא והאיש חוזר להיות יהודי כשר. יצאו מן הכלל עדים זוממים, שעליהם להיות מושפלים ברבים גם לאחר שנענשו.
חומרתה של עדות שקר באה לידי ביטוי בעוד הלכות. למשל, כשבאים עדים להעיד, אפילו בענייני ממונות, צריך להתרות בהם ולפרט לפניהם את חומרתה של עדות שקר ואת הביזיון שינחלו "בעולם הזה ובעולם הבא" (כלשון הרמב"ם). למה לא מצאנו אזהרות כאלה בעבֵרות דומות? אלא שחומרתה של עדות שקר נובעת מעצם חילולו של מושג העדות. כל יהודי הוא עֵד, המעיד על הקב"ה, כפי שנאמר "אַתֶּם עֵדַי". כשיהודי מתנהג כראוי, הוא מעיד על הקב"ה. וכך אמרו חז"ל על הפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך" – "אהבֵהוּ על כל הבריות", או כמאמר חז"ל: "שיהא שם שמים מתאהב על ידך".
לעומת זה, אם יהודי אינו מתנהג כראוי, "נמצא שם שמים מתחלל". עוון חילול השם הוא מן הדברים החמורים ביותר. יתרה מזו, חילול השם נוצר לא רק בעשיית דבר שלילי, אלא גם בהתנהגות שהציבור מפרש אותה כשלילית. וכך מובא בשם האמורא רב, שאם אדם כמותו לוקח בשר מן הקצב בהקפה – הוא מחלל את השם, שכן מאדם כמותו ("אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות", כדברי הרמב"ם) מצופה לשלם מיד. מכאן נובעת חומרתה הגדולה של עדות שקר. כשאדם מעיד עדות שקר, הוא לוקח את העדות, שכל מטרתה להאהיב את שם השם, ומשתמש בה כדי לחלל את שם השם. יש בזה חילול שם שמים במידה החמורה ביותר, ולכן גם דינו של מעיד עדות שקר חמור ביותר.
לכן לא דיי בענישת עדי השקר, אלא צריך גם לפרסם את מעשיהם, כדי לתקן את אשר עיוותו. הם חיללו את שם השם, והתיקון נעשֶה על-ידי שהכול רואים מה דינם של עדי שקר ואיזה עונש חמור קיבלו. אמנם התורה נמנעה מלדבר אפילו בגנות בהמה טמאה, אבל כאן יש צורך חיוני לפרסם את דינם של עדי השקר, כדי להזהיר ולהרתיע כל מי שחשב לנהוג כמעשיהם. והדבר הוא גם לטובתם של עדי השקר עצמם, שכן כל עוד יש מי שלמֵד ממעשיהם ועושה כמותם – הקולר תלוי בהם. הפרסום נועד להבטיח שחטאם יתוקן עד תום, ולא יהיו מי שיושפעו ממעשיהם. (התוועדויות תשמ"ו)
