פרשת כי תבוא
מהו הדבר שכולנו רוצים להשיג בחיים? התשובה היא "להיות בשמחה".
אין כמעט יהודי בעולם שלא מכיר את הסיסמה "מצווה גדולה.. להיות בשמחה תמיד", למרבה ההפתעה לא תמצאו בתורה מצווה "להיות שמח".
אמנם יש מצווה לשמוח בחג ומועד כמו שנאמר "ושמחת בחגיך" אבל אין לכאורה מצווה להיות שמח בכל יום, בכל עת, בכל רגע, ובכל שעה.
בפרשת השבוע התורה מפרטת באריכות 98 תוכחות וקללות קשות ונוראיות, ופתאום באמצע התורה מצביעה על הסיבה לכל אלה, על מה ולמה?
אומרת התורה "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" (דברים כח, מז)
את החלק הראשון של הפסוק ניתן להבין "לא עבדת את ה' אלוקיך", זו אכן סיבה שבעקבות כך יבואו דברים שליליים על האדם.
אך קשה מאוד להבין את עוצמת המחדל בחלק השני של הפסוק, האם חוסר בשמחה יכול להוות עילה לדברים כל כך קשים ונוראיים?
יש המסבירים שכוונת התורה היא כך, לא זו בלבד ש"לא עבדת את ה' אלוקיך", אלא שעובדה זו עצמה גרמה לך להיות שמח.
לא עבדת את ה', אולי אתה מצטער על כך? אולי אתה מתחרט על כך? לא, אתה עוד שמח על כך שלא עבדת, ולכן זו הסיבה לעונש.
הסבר מעמיק יותר מפרש שהמדובר הוא במי שאכן כן עובד את ה', מניח תפילין ,שומר שבת, משתתף בשיעורי תורה, אלא שהוא לא עושה זאת מתוך שמחה !
על כך יש לשאול אם אתה מקיים מצוות ולומד תורה ואתה רק לא עושה את זה בשמחה, מדוע זה כל כך חמור בעיני התורה?
פתגם חסידי עתיק אומר "שמחה איננה מצווה, אך לאן ששמחה תרומם את האדם אף מצווה בתורה לא תביא אותו, עצבות איננה עבירה אך לאן שעצבות תדרדר את האדם אף עבירה לא תעשה זאת".
ויש לציין מה שכתב רבינו בחיי: "והשמחה במעשה המצווה, מצווה בפני עצמו, מלבד השכר שיש לו על המצווה יש לו שכר על השמחה". עד כאן לשונו.
מכאן אנו למדים שהשמחה היא מצווה נוספת על קיום המצווה עצמה, והשכר עליה הוא שכר בנפרד מהשכר על עצם קיום המצווה.
ומוסיף עוד רבינו בחיי ואומר בשם מדרש רות "אילו היה יודע ראובן שהקב"ה מכתיב עליו "וישמע ראובן ויצלהו מידם" (בראשית לז', כא') בכתפו היה מוליכו (את יוסף) לאביו, ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו "וראך ושמח בליבו" (שמות ד׳, יד'), בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו (של משה), ואילו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו "ותאכל ותשבע ותותר" (רות ב׳, יד') עגלים פטומים היה מאכילה" (את רות).
איך עושים את זה? איך מצליחים לשמור על אורח חיים אנרגטי וחיוני?
הזוהר הקדוש אומר שאותיות המילה "בשמחה" שווים למילה "מחשבה", נתאר לעצמנו אדם שקיבל משימה להעלות ארגז כבד מאוד לביתו בקומה השביעית, הוא סוחב ומזיע וכל הדרך הוא רוטן על כך שהוא לבדו נושא בנטל.
באמצע הדרך, בערך בקומה הרביעית, התברר לו שהארגז מלא ביהלומים, ברגע אחד הוא חש קלילות ושמחה, כי השמחה שלך תלויה במחשבה שלך, והמחשבה שלך יוצרת את השמחה שלך, הכול נמצא בראש.
אם אדם חש שכל מצווה וכל רגע בחיים הוא מתנה, כמו יהלום, ולכן אם אדם חסר שמחה דבר זה הוא לא רק הסיבה לעונש אלא הוא עצמו הקללה חלילה הכי גדולה שיכולה להיות לאדם.
דוד המלך אומר בתהילים "עִבְד֣וּ אֶת יְהֹוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה" (תהילים ק, ב) להיות בשמחה זהו דבר הדורש עבודה והשקעה, וכמו שכאן בפרשה נאמר "תחת אשר לא עבדת" השמחה היא עבודה, כך גם דוד המלך מרמז כי העבודה האמיתית היא, היכולת להתמיד ולהישאר "בשמחה" תמיד.
יהי רצון שיקוימו בנו דברי דוד המלך ע"ה בתהילים (קמט', ב') "ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם".
הרב אבישי בטשוילי
רב קהילת "כרמים" – ראשון לציון
