פרשת צו
“זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים” (ז,לז)
אמרו חז”ל (מנחות קי עמוד א) “ מאי דכתיב ‘זאת תורת החטאת’? ו’זאת תורת האשם’? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם” כלומר, אדם הלומד תורה כאילו הקריב קרבן חטאת או אשם וכו’.
והנה, ישנם שלושה סוגים במקריבי קורבנות ואלו הם:
המדרש (ויקרא רבה ג,ה) מספר על אגריפס המלך שביקש מהכהן הגדול להקריב ביום אחד אלף קורבנות, כמו שלמה המלך, ואמר לכהן שאף אחד אחר חוץ ממנו לא יקריב שום קרבן. אכן התעסק הכהן באותו יום אך ורק בקורבנותיו של אגריפס המלך. בצהריים הגיע עני לבית המקדש ובידו שני תורים וביקש מהכהן להקריב אותם. אמר לו הכהן: ‘המלך ציווני – אל יקריב אדם חוץ ממני היום’, ענה לו העני: ‘אדני כהן גדול, ארבעה אני צד בכל יום, שניים אני מקריב ומשניים מתפרנס, אם אי אתה מקריב הרי אתה חותך את פרנסתי’ – נטלן הכהן הגדול והקריבן. נראה לו לאגריפס בחלום: “קרבן של עני קדמך”.
אותו יהודי עני היה מפריש חמישים אחוז מרווחיו להקרבת הקורבן ועוד היה מתחנן על נפשו שיקחוהו ממנו, לכן הסוג הראשון של מקריבי קורבנות הוא אותו עני הנעלה והמשובח מכולם, שמוסר נפשו למען הקורבן ועליו נאמר: “נפש כי תקריב” – זה אדם שהקריב את נפשו.
הסוג השני של מקריבי הקורבנות הוא אגריפס המלך, הוא היה מביא אלף עולות ביום אחד, קרבן מהודר ביותר, אך לא היה בכך מאמץ מיוחד עבורו, מפאת עושרו לא היה ניכר שהוא ויתר על משהו מפרנסתו בכדי להביא את אותן אלף עולות.
הסוג השלישי של מקריבי קורבנות הוא דומה לקין, קין הקריב את קורבנו מפירות האדמה שנאמר: “ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה’” ואמרו חז”ל (מדרש תנחומא פרשת בראשית סי’ ט’) “ממותר מאכלו” – כלומר ממה שנותר לו מארוחת הצהריים הואיל קין בטובו והעלה זאת מנחה לה’ בניגוד אליו, הבל אחיו הביא מהמשובח ביותר שהיה לו שנאמר: “והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן”.
ואם השוותה התורה את לימוד התורה לאדם שמקריב קרבן, אז נמצא כי יש שלוש דרגות גם בלומדי התורה:
הראשון והמשובח ביותר הוא כמו אותו עני שנתן מחצית מפרנסתו לבית המקדש וחי בדוחק אך ורק כדי להקריב את הקורבן מדי יום ביומו, כך הלומד מתוך מסירות נפש, חי בדוחק ומרגיש כי אם לא ילמד את הלימוד היומי הוא ממש כאילו מפסיד מפרנסתו וכך אומר התנא באבות: “כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא”.
הסוג השני של לומדי התורה דומה לאגריפס המלך, כשם שאגריפס המלך לא הקריב משהו מיוחד מתוך עצמו או פרנסתו לצורך הקרבת הקורבנות, כך הסוג השני של לומדי התורה – לא מקריב עבור הלימוד אלא מתי שיש לו הזדמנות לומד, ללא עמל וללא יגיעה. אותו אדם יכול לבוא לידי גאווה מסוימת, ולחשוב שאם הוא למד שעה או שעתיים בשבוע אז יש לחלוק לו כבוד ולקרותו רבי או תואר כבוד אחר ר”ל.
הזוג השלישי של לומדי התורה דומה לקין, מקדיש זמן מועט ללימוד, איכות הלימוד ירודה ממש “ממותר מאכלו” אם יש לו זמן לומד, אחרי שהגיע הביתה, אוכל שותה, קורא עיתון מתחילה ועד סוף, משוחח בטל’ בענייני העולם הזה ואז מועיל בטובו לפנות כמה דקות ללימוד תורה בתקווה שלא יירדם, עליו אמרו חז”ל: ‘כוליה יומא משתעי ולא לאי, בעי למתני ולאי’ – ‘כל היום מפטפט ומדבר ולא מתעייף – מתפנה ללמוד ונרדם’ זהו טבעו של הסוג השלישי, מקיים הוא את מאמר חז”ל: “אילו הביאנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה -דיינו” הווי אומר היינו מסתדרים בלעדיה.
על כן יש לו לאדם להשתדל ולהיות נמנה על הסוג הראשון של מקריבי הקורבן ולומדי התורה לימוד מתוך מסירות נפש, עמל, יגיעה, כאילו הדבר נוגע לפרנסתו כאותו עני המתחנן להקריב את הקורבן.
הרב יוסף אלאשולי הי"ו מלוד
