הרב משה מור 'חיים של לכתחילה ודיעבד'

הרב משה מור 'חיים של לכתחילה ודיעבד'

משה מור

חיים של לכתחילה ודיעבד

אדם המתבשר על כך שמחר הנו היום האחרון של חייו, לבטח יכפה על עצמו לעסוק בדברים אותם הוא רואה כדברים החשובים ביותר בחייו. אפשר  לנחש שהוא לא יעסוק לא במכבי ת"א, לא בתהפוכות פוליטיות ולא בהערכות הצפויות להעלאת הרבית. מתקבל בהחלט על הדעת כי אדם הנוסע ברכבת המועדת להתדרדר לתהום לא יעסוק בשחמט או בשיחה סתמית בפלאפון. אם כן נראה שהעיסוק בנושאים מאלו המעסיקים לרוב את הצבור בחיי היום יום פירושם לחיות את החיים בדיעבד. לצורך העניין אין כרגע משמעות לשאלה מהי תכלית החיים, השאלה בשלב זה הנה האם בני האדם חיים את החיים על פי תכלית החיים המשתנה כפי שכל אדם רואה אותה.

ישנם בני אדם הרואים את תכלית חייהם בבילויים והנאות, הם מדמיינים את עצמם משתזפים באיים הקריביים מלקקים גלידה ומתענגים על השלווה בחוף הים. אדם שאלו שאיפותיו, אלא שבחיי היום יום הוא מחתים כרטיס במקום עבודתו ב-7.00 בבוקר, ובמשך 10 שעות הוא ממלא הוראותיהם של אחרים וחוזר הביתה כדי להירדם מתשישות מול הטלויזיה – אינו חי את חייו לכתחילה אלא בדיעבד.

אדם שפסגת שאיפותיו היא לזכות בלוטו ולאחר מכן לעשות מה שבא לו ולעת עתה הוא מסתפק בחיים סטנדרטיים של לקום בבוקר, להתרוצץ כמקובל ולקוות לחיים טובים יותר – אלו שיהיו לו לאחר שיזכה בלוטו – הנו ככל הנראה אדם אומלל ולצורך העניין חייו הנם בבירור חיים של בדיעבד.

 

נצילות של 50%

אדם הקונה מחשב על, בעלות של מיליוני דולרים לצורך משחקי מחשב או לצורך כתיבת מסמכי טקסט במעבד תמלילים – למעשה משליך את כספו לים. אין טעם להשקיע כספים על יכולות שאדם זה אינו זקוק להן. ההיגיון מחייב נצילות של לפחות 50% מיכולותיו של המכשיר על מנת להצדיק את רכישתו. נכון שהחיים אינם מכשיר חשמלי, הם הרבה מעבר לכך, ונצילות נמוכה של החיים ברמה של פחות מ 50% לפחות פירושה בזבוז של החיים.

 

אלו שהוזכרו לעיל יחיו את חייהם באופן של "לכתחילה" כאשר הם "יזכו" לרבוץ על חופי הקריביים כל חייהם ללא כל טרדה או כאשר הם יזכו בלוטו ויהיה באפשרותם למלא כל תאווה באופן מיידי. מאחר ומציאות חייהם שונה באופן תהומי מהאופן בו היו רוצים לחיות – לא נותר להם אלא לרחם על עצמם, להמשיך להיגרר אחר תכתיבי החיים ולשגות בדמיונות על פנטזיות שככל הנראה לא יתממשו, אלא אם יתמזל מזלם והם יתבשרו על יום מיתתם המדויק ואז יתכן ויתפנו סוף סוף לחיות את חייהם כפי שתמיד רצו.

כי הם חיינו ואורך ימינו

תכלית החיים עבור היהודי הנה לימוד התורה וקיום המצוות. לאמונת היהדות, כל רגע של חיים בעולם הזה מתורגם להוויה נצחית בעולם הבא בהתאם לתוכן שבו מילא היהודי את הרגע הנ"ל. מכאן שיהודי המצהיר על אמונתו ובעולם הבא  אולם מאידך את רוב היממה שלו הוא ממלא בתוכן שאינו קשור ליהדות נמצא בבעיה לא פשוטה.

ישנם יהודים העוסקים בתכנים יהודים מבוקר ועד ערב. אחרים – והם הרוב – נאלצים להסתפק בשלוש תפילות, שיעור יומי קצר ומצוות מזדמנות. נראה כי מצבם של יהודים אלה אינו מרנין במיוחד מאחר ואת רוב היממה שלהם הם ממלאים בתוכן שאינו קשור בוודאות בתכלית חייהם. אפשר אמנם לטעון כי יהודי זה אינו אשם בכך ולדונו בבחינת "אנוס רחמנא פטריה" אולם למעשה הוא לכל היותר לא ייענש על ביטול תורה וכדומה, אבל שכר על מה יקבל? לכל היותר הוא לא קלקל אבל מאידך הוא גם לא בנה.

חכמינו דברו בשבח יגיע הכפיים ולא פסלו בשום אופן את ההשתדלות לשם הפרנסה, אולם הם לבטח לא עודדו את הקדשת רוב היממה – כנהוג בימינו – לשם פרנסה "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", "לא כל המרבה בסחורה מחכים" וכדומה. מכאן ועד להפוך את הטפל לעיקר ועוד לגייס את חז"ל לשם כך הדרך ארוכה.

פתרונם של זבולון ויששכר

במקורותינו ידוע פתרונם של זבולון ויששכר לבעיה זו. זבולון עסק רוב היום בפרנסה ותמך כלכלית ביששכר שעסק בלימוד התורה, כך שבחשבון הכולל לזבולון היה חלק שווה בלימוד התורה של יששכר ומבחינה זו רוב היממה של זבולון התמלאה בתוכן בו רואה היהדות תכלית החיים.

גם מעשית, הניסיון מורה כי המנסים גם לעסוק בתורה וגם להתפתח מבחינה מקצועית נשארים קירחים מכאן ומכאן כך שיש בפתרון זה של זבולון ויששכר גם לענות על בעיה זו. מי שפתרון כזה נראה בעיניו לא הוגן או קיצוני למדי, צריך כנראה לברר עם עצמו שוב את מושגיו על העולם הבא. זה שמבין היטב את היחס בין העוה"ב לעוה"ז מבין בבירור כי יותר מהחסד שזבולון גומל עם יששכר, יששכר גומל עם זבולון.

יוער לבסוף כי אין מקום להתרגש מהטענה הפופולרית שאם כולם יעסקו בתורה לא יהיה מי שיעסוק ביישובו של העולם. כנגד כל פרופסור אפשר לטעון איך יראה העולם אם כולם יהיו פרופסורים, מי ינקה את הרחובות וכדומה. לא נראה שההמונים מוטרדים מאפשרות זו וכבר אמרו חכמינו ז"ל, העולם צריך הן לבשם והן לבורסקי (מעבד עורות ועבודתו מטונפת) – אשרי מי שהוא בשם ואוי לו למי שהוא בורסקי.

ר' משה מור הי"ו מלוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*