מאכליי גויים
היות ונשאלתי בענייני גויים המשרתים אצל יהודים, מה דין מאכל ומאפה שהם מכינים. הננו מביאים בזה את עיקרי דינים הנוגעים בזה.
א. הגמרא במס' שבת דף י"ג ע"ב כותבת, ואלו דברים של גויים אסורים.
1. חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. [משגיח עליו]
2. לחם שאפאו גוי.
3. בישול גוי, גבינות הגוי וסתם יינם.
ב. טעם הדבר לפי רש"י, שחז"ל אסרו הדברים הנ"ל, כדי שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ומשתה, ויאכילנו הגוי דבר טמא. והתוס' פירשו משום חתנות, זאת אומרת שלא יבאו לחתן בניהם או את ילדיהם.
ג. מובא ב"בן איש חי" בהקדמה לפרשת קרח, וז"ל: "ציוונו ה' יתברך לבלתי נתחתן בגויים, כי החיתון בהם יהיה דיבוק וחיבור הגויים והנפשות וכו'… עם נפשות גויים הטמאות שבאו ממקום הפירוד, ובוודאי שייגרם מכך קלקול גדול למעלה, ובעבור איסור החיתון גזרו על פת של גויים ועל בישול גויים. וכו'.
ד. חששו חכמים שהאוכל לחם שאפאו הגוי, ע"י זה יבוא להתחבר אליהם, וחלילה ימשך לבו להתחתן בהם, ולכן אסור אכילת פת גוי, גם אם אין לו האופה בנים או בנות.
ה. לחם העשוי מאחד מחמשת מיני דגן בכלל איסור פת עכו"ם, וגם לחם שאינו חשוב כגון: סתם לחם שחור בכלל האיסור. וכן בייגלה או כל מאפה אחר אסור משום פת גויים.
ו. אדם הנמצא במקום שאין מצוי שם פת ישראל, היות ולחם הינו בבחינת "צורך חיי נפש" התירו אכילת לחם כשר שנאפה בידי נחתום [אופה] גוי במאפייתו. ולחם זה נקרא פת פלטר, שאפאה הנכרי כדי למוכרה.
ז. וכן חולה הזקוק ללחם מסוג מסוים מטעמי בריאות, ויכול למצאה רק אצל מאפייה של גוי מותר לקנותה. כמובן שיש עליה הכשרות רק שאפאה נחתום גוי.
ח. פת בעל הבית הוא – לחם שאפאה הגוי לצורך בני ביתו, אפילו אם הגוי נחתום במקצועו אסור ליהודי לאכול פת זה.
ט. ישראל שהדליק את התנור, או הכניס הבצק לתנור, או הגביר את חום התנור אע"פ שגוי הוא האופה מותר פת זה באכילה, בתנאי שניפו קמח והפרישו חלה, והשגיחו שלא מרחו חומרים על הלחם, ויודע שהתנור לא אפו בו איסור.
י. כל ההלכות הנ"ל רצוי להשתמש בהם בעת הצורך כנ"ל אם נמצאים במקום שאי אפשר למצוא פת ישראל כשר. וכאן המקום להדגיש שגם לחם שאפאו ישראל צריך להיות כשר למהדרין כגון: ניפוי קמח בנפה דקה והפרשת חלה כדין. ושאפו את הלחם בתנור כשר שלא אופים ולא צולים בו דברים אסורים, וגם שאין בו איסור חדש.
יא. הנוסעים לטיולים הן בארץ והן בחו"ל צריכים להכין לדרך גם מזון ולחם כשר כדי הצורך, כדי שחלילה לא יבאו לידי מכשול .
