פרשת "כי תצא"
להסיר את המסך
אנו בעיצומם של ימים גדולים – לקראת הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה. ימים מיוחדים, המסוגלים לשנות את חיי האדם במידה וייתן את דעתו לגודל האורות העצומים החבויים בימים אלה, ובמידה ויהיה "כלי מקבל" משפע ימים קדושים אלה.
מכירים אנו כמו את גודל חשיבות הימים הללו, גם את מצבנו וחולשתנו. האדם מטכס עצה, מה לעשות וכיצד לפעול כדי שיזכה לחיים טובים ומאושרים ולשנה טובה ומבורכת. מהי העצה?
בגמרא (ר"ה, טז'.) מובאים שלוש דעות מתי נידון האדם על מעשיו. "אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ. ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום … רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה". והשאלה נשאלת: הכיצד מרחקים כאלה עצומים בין אמרה של אמורא אחד לזה לבין חברו, כאשר לדברי האחד האדם נידון אחת לשנה, ולדברי האחרים אחת ליום, או בכל שעה ודקה?
התשובה לפי פרשני וחכמי המוסר: אין זה שלוש דעות, כי אם השלמה. נכון שהאדם נידון אחת לשנה, ביום הדין – ראש השנה ונחתם לטובה וברכה ביוה"כ, אך גם דנים אותו בכל יום ובכל שעה – האם מה שנגזר עליך – האדם אז (בר"ה) לטו"ב ראוי אתה להם. כי על האדם להכין את עצמו לקבלת השפע המיוחל, שיהיה ראוי להם בכל זמן ועת – כפי שנגזרה עליו ביום הדין, בראש השנה.
משול הדבר למחשב שיש בו אלפי משימות, ועל האדם המתפעל אותו מוטלת המשימה לתפעל אותו על אלפי הביצועים שבו. רק הכל תלוי באיזה קוד או מקש ילחץ לביצוע המשימה. הכל תלוי באדם, האם ילחץ על המקש הנכון, כי אז יקבל את מבוקשו.
סיפור מוחשי לכך, קרה אך לא מכבר בעיר בני ברק: זוג צעיר שהתקשרו בקשרי נישואין, קבעו מסיבת אירוסין בבית הכלה. דוד החתן שהגיע ראשון, גילה לשמחתו כי ה"מחותן" הטרי הינו חברו מהישיבה. כמובן שהחלו בשיחה לבבית ובנוסטלגיה של זיכרונות "מהימים היפים ההם". תוך כדי השיחה הזכיר הדוד לחברו (אבי הכלה) על מעשה קונדס שעשו החברים לו, כאשר יצא זה (אבי הכלה) נלעג על ידי חבריו. לזכר הדברים, זלגו דמעות מעיני המארח, באמרו: כי "זה כואב לי עד היום…". ההמשך: מסיבת האירוסין התקיימה כהלכה, אך דוד החתן הלך לשאול שאלה דחופה את הרב שמואל וואזנר שליט"א בבני ברק. סיפר האיש את כל השתלשלות הדברים, וכן על הדמעות והכאב "שגילה" אצל חברו מהישיבה – מחותנו היום.
"כבוד הרב אני הוא זה שעשיתי את המעשה הזה לחברי בישיבה. איך אגש לבקש את סליחתו, כאשר מחד אם אגלה לו את סודי יכול הדבר להשפיע לרעה על עצם השידוך ומאידך רואה אני בצער חברי – עוון חמור לכשעצמו… וכיצד אפעל?", התייעץ.
הרב השיב לו, כי ירים טלפון לחברו הפגוע ויספר לו את כל האמת, כי הוא זה שפגע בו בצעירותם בישיבה, ומבקש הוא את סליחתו. ואכן, התקשר אליו האיש, והמחותן סלח…
שנה לאחר מכן, הדוד זכה לבן זכר לאחר כ -20 שנות עקרות! ע"כ הסיפור.
מדהים הדבר! רק לשים דגש על המקש הנכון. לתקן את העיקר ולא להיתפס לטפל, והתוצאות יהיו לפלא.
ללמדנו, עד כמה יש להיזהר בעניין הרגישות והפגיעה בזולת. גם כאשר נראה לך שיוצא לך "ריווח" כלשהו, אינו שווה את הפגיעה בזולת. כי ההפסד הוא גדול בעשרות מונים, לעומת הריווח (השקרי) הרגעי.
בפרשתנו אומרת התורה: "כי תצא למלחמה…" – למלחמת חורמה נגד המחיצות והמפריעים, "ונתנו ה'… בידיך" – מובטח לך שתקבל את השפע. כי בידנו הדבר!
רק נסיר את המחיצות והפגמים מליבנו, את ה"אבק" המסתיר את האוצרות הנצחיים החבויים בתוכנו תחת נטל מסך העוונות. אז נראה שפע טובה וברכה לשנה טובה ומבורכת ולחיים טובים ומאושרים.
לשנה טובה תיכתבו ותחתמו!
הרב יצחק גאגולה הי"ו מרחובות
