פרשת 'משפטים'
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". וכתב רש"י מקום שנא' "אלה" פסל את הראשונים "ואלה" מוסיף על הראשונים לומר מה אלו מסיני אף אלו מסיני.
והנה בפרשת יתרו נאמרו "עשרת הדברות" "וירד ה' על הר סיני" ולכן אמר ב- ו' המוסיף שגם ענין המשפטים נאמרו למשה בסיני.
ושאל בעל חידושי הרי"ם הרי כל מצוות התורה ניתנו לישראל בסיני, ועוד שאמרו חז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני וא"כ מדוע צריך להדגיש בפתח פרשת משפטים שהדינים המובאים כאן בפרשה זו אף אלו נאמרו בסיני?
והשיב, שבזה ביקשו חכמנו ללמדנו, שאפ' המשפטים המובנים לכל אדם ע"פ השכל וההיגיון עיקר תוקפם וכוחם הוא משום שניתנו לנו מסיני. מפי הגבורה, ולא נחשוב לומר ח"ו שזה יצירת אנוש, כמו אצל אומה"ע שגם להם יש חוקים חברתיים כדי לקיים סדר ומשטר והם נתקנו ע"י אנוש בן אדם המחוקק, ואפשר לשנות לפי המקום הזמן והמצב. וזהו ש – וו החיבור מחברת את הפרשה הזאת עם הפרשה הקודמת שיש בה עשרת הדברות, ופרשת משפטים זהו הפירוש וההסבר לעשרת הדברות.
מעשה ברב של קראים אחד שרצה להתוכח עם הרב של עירו היהודי, על אמיתות דתם ומי שיצליח בידו הדבר אזי השני יקבל את דתו. והרב קיבל מהגר"א את ברכתה ההצלחה ונפגש עמו. ובעת הכנסו לאולם הארמון שכח הרב לחלוץ את מנעליו כנהוג ואז באמצע האולם נזכר ומיד חלצם והחזיקם בידו. והקראי צחק עליו לפני המלך שאין דרך ארץ והיאך הוא עומד לפני המלך עם מנעליו, ואז אמר הרב והסביר את מעשיו, כשעלה משה למרום חלץ מנעליו ואז באו הקראים וגנבו את הנעלים, ובשמוע הקראי זאת כעס ואמר שבזמן משה עוד לא היו הקראים כלל, ואז אמר הרב הנה זה הקראי עצמו מודה שדתנו היא קדומה מדתם, ואז הודה המלך לרב ויצא מנצח. והקראי יצא בבושת פנים.
וידוע שיש ג' סוגי מצוות:
א.חוקים.
ב.עדות.
ג.משפטים.
ומה טעם מצאה התורה להביא מיד אחר מעמד הר סיני מצות שכליות פשוטות והגיוניות הללו. והרי יכולנו גם בכוחות עצמנו לקיים אותם. אלא שהתורה בא ללמדנו כיצד עלינו להתיחס אל מצוות הללו, שאף בהם צריכים אנו להאמין בה' ולקיים אותם מפני שהוא יתברך ציוה אותנו, ולא לנו לבסס את אורח חיינו ע"פ שכלנו והבנתנו. ועוד שיש בכל המצוות עומק עמוק וכוונות גדולות בהיותה ללא גבול ובזה אנו מקושרים בבורא העולם באור אין סוף ובלא גבול, ומקדשים את כל עניני העולם הארצי והחומרי לעבודה הרוחנית השמימית אשר ההתגלות בפרשת יתרו העל טבעית הוא הבסיס לכל.
ונמסרו כאן ג' פרשיות:
עשרת הדברות = תורה,
מזבח = עבודה,
משפטים = גמילות חסדים,
שהם ג' עמודי העולם, ואמר "אלה המשפטים אשר תשים לפניהם" עד שאמרו "דרך ארץ קדמה לתורה", וכן עבירות של בין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו, והוא הנאמר "לפני ה' תטהרו" והיינו עוד קודם לפני שבאים לכפר על עבירות שבין אדם למקום צריכים קודם ליטהר מעבירות של בין אדם לחברו, וכן כאן גם צריכים אנו קודם להיזהר בעניני המשפטים בין אדם לזולתו שיהיה נקי כפים ובר לבב ואז יוכל לעלות בהר ה' ויקום במקום קודשו, וזהו הסמיכות ולא תעלה במעלות וכו' "ואלה המשפטים" לומר שרק בדרך המשפט והצדקה נישא לבבינו אל כפים, אל אל בשמים ויקרב ישועתינו ויגאל אב לבנים אמן.
הרב יעקב בוטראשוילי מלוד
