פרשת 'וארא'
'בגלל אבות תושיע בנים ותביא גאולה לבני בניהם'
'וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי.. ואזכור את בריתי'. וכתב רש"י וארא – אל האבות. ומקשים, מה משמיענו רש"י בזה, והרי כולנו כבר יודעים מחומש בראשית שאבותינו אברהם יצחק ויעקב הם אבות האומה הישראלית. וכן אמרו בגמ' (ברכות טז:) אין קורין אבות אלא לשלושה?
אבל באמת רש"י משמיענו בזה דבר גדול, שהקב"ה דיבר אל האבות והבטיח להם את כל ההבטחות לא רק מפני שהיו צדיקים גדולים בדורותם ובדורות אחריהם, אלא רק מפני שהיו אבות לבנים – 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט', וגם קודם אברהם היו אנשים גדולים וצדיקים, נח איש צדיק תמים, ושם ועבר שבישיבתם למד יעקב אבינו, אך יתר עליהם אברהם שהיה הראשון המחדש והממציא, שהעיקר הוא ההמשך לדורות הבאים לצוות את בניו ואת ביתו אחריו, ופי' רש"י ידעתיו – לשון חיבה, ומוסיף האוה"ח הק' בלשונו – 'ידע ה' אברהם כי ישתדל עם בניו להיטיב'.
והנה כל הניסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, לא גרמו לכך שיעיד עליו יודע תעלומות 'כי ידעתיו' רק העובדה של 'למען יצוה את בניו' היא זו שגרמה לביטוי 'חיבה' מאיתו יתברך, ודבר זה מיסודות היהדות ומתרי"ג המצוות 'ושננתם לבניך ודברת בם', על כן 'וארא' רק בזכות שהם היו אבות, וזה מלמדנו שהחינוך הוא העיקר והיסוד של היהדות וקיום עם ישראל.
שלושה רגלים יש לנו בשנה כנגד שלושה אבות, פסח, שבועות וסוכות, אבל מובדלים הם לא רק במצוותן המעשיות אלא גם במובנם.
חג השבועות – זמן מתן תורתנו, הוא חג לכל איש יהודי, חג של כל יחיד ויחיד, כל איש ישראל היה צריך קודם מתן תורה להכין את עצמו לקבל את התורה, ולכן עשרת הדברות בלשון יחיד נאמרו לכל יחיד לפי שכלו ולפי הבנתו ולפי יכולתו.
חג הסוכות – הוא חג כלל ישראל, כפי שדרשו בגמ' (סוכה כז:) 'יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו, דכתיב: 'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות' מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת', ובחג זה רוצה הקב"ה לראות את אחדות עם ישראל כולו. והדבר המפסיק בין איש לאיש ועושה אותו אינדיבידואלי הוא – הרכוש והנחלה, הדפנות של הבית המה המבדילים בין כל יחיד ויחיד, בין אדם לחבירו, ולכן המצווה שכל איש מישראל יעזוב את ביתו דירת הקבע שלו גם את רכושו ונכסיו, ויעתק את מושבו ודירתו לדירת ארעי, בו אין שום הבדל בין עשיר לעני, וכולם תחת כיפת השמים ירגישו שהם עם אחד ובנים לה' אחד ותורה אחת לכולם.
חג הפסח – הוא חג של משפחה, הקב"ה רוצה לראות בחג זה את המשפחה ואת הבית היהודי, הקרבן פסח הוא שה לבית אבות שה לבית 'והיה הדם לכם לאות על הבתים', על עתידו של בית יהודי. אם יהדותו של הבית הוא עם דם, עם מסירות נפש בעד החינוך של הבנים והבנות, אות היא שהבית הוא של יהודי, וגם יהיה לעתיד בית יהודי, אבל אם יהדותו של הבית היא יהדות של מים יהדות של הרגל או מצוות אנשים מלומדה בלא הרגש ובלא הכרה או חלילה של פעם אחת בשנה של ר"ה ויוה"כ ויארצייט, יהדות כזו אין לה שום תקוה לעתיד, זאת אומרת החינוך של הילדים, השבת קודש, הכשרות והטהרה, כאשר המה במסירות נפש, ובאשר לא רק שהקב"ה יודע שהוא בית יהודי, וכפירוש רש"י 'מבפנים' שהבית הוא בדם. כי אין הקב"ה צריך סימנים איזה בית יהודי ואיזה בית מצרי, אלא שיראה לכל שהוא בית יהודי גם בהווה וגם לעתיד. ויש אנשים שאומרים אני יהודי בלב, וזאת היתה הסיסמא של מחריבי יהדות גרמניה שאמרו 'היה יהודי בביתך ואדם בצאתך' זה שאתה יהודי לא צריך שיהיה נראה בחוץ, והם הסתירו את יהדותם ומחקו את צורתם עד שנעשו לא רק לגוים גמורים אלא גם לאנטישמים.
סוף דבר נשמע – אמונתו תורתנו וצדקתנו , צריך שתהא גלויה וידועה לכל. 'והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצרים'.
ואזכרה ימים מקדם על מסירות נפשם של מו"ר יהדות גרוזיה ובהם חברו יחדיו רבי חכם רפאל אלאשוילי ורבי חכם משה מיכאלשוילי זצ"ל, אשר באו בכח מעשיהם וגיבורים עמדו בפרץ והיו לנו לחומה ולגודרי גדר, ביתר שאת עוז ותעצומות.
ואשא מדברותיו בעת הנחת יסוד אבן הפינה לבית הספר היסודי לבנות, שיכון חב"ד לוד, ובאמרותיו אמר הרב בלשון חידה ופליאה, יש לי סגולה נפלאה, לכל מאן דבעי בני חיי ומזוני רוויחי, והוא מזמירותיו של דוד המלך ע"ה נעים זמירות ישראל, ואז ניגן הרב בקול נעים ורנן, את הפסוקים (תהילים קמד –יב) 'אשר בננו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחטבות תבנית היכל, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן צאוננו מאלפות מרובבות בחוצותינו. אלופינו מסבלים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו'.
ויירצו נא לפניך תפילת ראשי חודשים לעמך 'ושירי דוד עבדך נשמע בעירך אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור'.
שבת שלום וחודש טוב מבורך.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
