שיחה של הרבי מלובביץ
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'שמות'
פרשת שמות הגמרא (יומא סט,א) מספרת שיום כ"ה בטבת נקבע ליום שמחה, ונקרא 'יום הר גריזים'. זה היה כאשר השומרונים שכנעו את אלכסנדר מוקדון להחריב את בית המקדש. כששמע זאת
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'ויגש'
פרשת ויגש יוסף מזמין את אביו ואחיו להתיישב במצרים. יעקב התלבט אם לרדת למצרים. רמז לכך מצוי בפסוק "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע, וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹקֵי אָבִיו
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'מקץ' וחנוכה
פרשת מקץ וחנוכה חנוכה קשור בנס פך השמן, שעניינו מציאת כמות קטנה של שמן, שהייתה אמורה להספיק ליום בעירה אחד, ובפועל הספיק השמן לשמונה ימים. מציאת פך השמן היא מרכיב
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'וישב'
פרשת וישב חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים מתוארים בפרשתנו באריכות רבה. עצם הסיפור חשוב כחלק מסיפורו של יוסף עצמו, שבזכות יכולתו לפתור חלומות נעשה משנה למלך, וכך הביא את
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'וישלח'
פרשת וישלח במהלך מאסרו של אדמו"ר הזקן חקר אותו ממלא מקום השר הממונה, שהיה אדם מלומד ובקי בתנ"ך. שאל השר את הרבי: "מדוע הקב"ה שאל את אדם הראשון 'אייכה', וכי
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'ויצא'
פרשת ויצא אחרי שיעקב ברח מלבן וזה הצליח להדביק אותו, טען לבן כלפיו: "לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ… וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי". הוא בא בטענות ליעקב שקם והלך ממנו בחזרה אל בית אביו.
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'תולדות'
פרשת תולדות נאמר בשיר השירים (ד,טו): "מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים". פסוק זה רומז לנשמה, החבויה במעמקים כמו מעיין תת-קרקעי. לעיתים העפר והאבנים מונעים מהמים להתפרץ אל מעל פני הקרקע,
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת חיי 'שרה'
פרשת חיי שרה ביום כ"ז במרחשוון נרשם ציון דרך חשוב בתולדות העולם: התורה מספרת שביום הזה יבשה הארץ. תם המבול אחרי שנה שלמה שבה נחרב העולם. באותו היום נצטווה נח:
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'לך לך'
פרשת לך לך בגמרא (נדרים לב,א) נאמר: "בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו". האם הכוונה שהשלים אז ארבעים ושמונה שנים או שנכנס לשנתו זו? שאלה זו מזמינה דיון רחב
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'נח'
פרשת נח כאשר התורה מתחילה לספר על נח היא מייד מעניקה לו דברי שבח יוצאי דופן: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ". חכמינו עמדו על היחס
