שנה אזרחית חדשה – מה זה אומר לנו, כיהודים?
"יום לפני חגם של הגוים" הוא מושג הנידון בגמרא. בזמננו, לפי פסק מרן ה'בית יוסף', אין את הדין של "עבודה זרה" ממש, והסמלים המשמשים את הגויים אינם נחשבים לעבודה זרה, חוץ מ"שתי וערב" (צלב), שאם עבדו אותו, הוא נחשב לכלי עבודה זרה. גם העץ (אשוח) אינו נחשב כעבודה זרה. יחד עם זאת, ודאי שיום זה נחשב ליום אידם (=חגם) של עובדי עבודה זרה, ואין להשתתף בחגיגות לרגל התאריך, או לראות בתחילת השנה האזרחית סיבה למסיבה.
לנו, העם הנבחר, יש את ראש השנה שלנו, שציוה ה' יתברך לנהוג בו קודש, ואין לישראל חלק ונחלה בחגם של הגויים, בדמויות ובאביזרים המזוהים עם יום זה.
מותר לאחל "שנה אזרחית מוצלחת", או "שנת עסקים מוצלחת", כיון שכל הכלכלה העולמית נסובה סביב התאריכים שהדת ההיא קבעה. ואין באיחולים מסוג זה הודאה בעבודה זרה שלהם.
שימוש בתאריך הלועזי:
אין לכתוב על מצבה בבית העלמין תאריכי לידה ופטירה לועזיים, מכיון שבית העלמין דינו כבית הכנסת, ואין תולים צורות ותמונות בבית הכנסת. זאת מאחר שהוא מקום תפילה ואין זה מן הראוי שבמקום קדוש כזה יכניסו תאריכים, שדת שדוגלת בעבודה זרה מחשיבה אותם.
לעומת זאת, בכתיבת שיקים ניתן להשתמש בתאריך הלועזי, מכיון שדרך עולם העסקים בכך, ואין בכך הודאה בעבודה זרה.
מקורות:
- בית יוסף הלכות עבודה זרה
- שולחן ערוך, חלק יורה דעה, סימן קמ"ו
- שו"ת איש מצליח חלק יורה דעה
- ילקוט יוסף חלק ז' הלכות אבילות
