פרשת בראשית
עולמו של ה' יתברך לא נברא במקרה אלא בתכנון ותוכנית מראש. ריש לקיש לומד זאת מסיום בריאת העולם, כפי שכתוב בתורה "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי".
אם נשים לב בפרשת בראשית, נראה שכל ימי הבריאה נכתבו בלא ה"א הידיעה – יום אחד יום שני יום שלישי ואילו ביום ששי התורה מדגישה את היום ומוסיפה ה"א הידיעה יום השישי.
נשאלת השאלה מה נשתנה יום זה מיתר ימות השבוע, שדווקא כאן התורה מוסיפה את האות ה"א הידיעה
ועל כך משיב ריש לקיש "מלמד שהתנה ה' עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימים, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו".
למה מתכוון באמירה זו של ריש לקיש. התורה רומזת כאן כשאומרת "יום השישי", על יום השישי שיותר מפורסם בעולם והוא יום השישי בסיון, יום שניתנה בו תורה לעולם ע"י ה' לעם ישראל. אם כן, מהו הקשר בין בריאת העולם ליום קבלת התורה? מדוע קיום העולם או אי קיומו של העולם, מותנים בהסכמתם או אי הסכמתם של עם ישראל לקבל את התורה? מדוע על העולם לחזור לתוהו ובוהו אם ישראל לא יקבלו ויקיימו את התורה? כדי להבין את זה נביא מדרש ועל פיו ניתן למצוא את הקשר בין בריאת העולם לקבלת התורה.
מובא במדרש ילקוט שימעוני: "התורה אמרה אני הייתי כלי אומנותו של הקדוש ברוך הוא. בנוהג שבעולם מלך בונה פלטרין ואינו בונה אותו מדעת עצמו, אלא מדעת האומן, והאומן אינו בונה מדעת עצמו אלא דפטראות ופינקסאות יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים והיאך הוא עושה פשפשין (ז"א יש לו שירטוטים של הבניין), כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם. והתורה אמרה בראשית בי ראשית, ברא אלוקים שנאמר בראשית ברא אלוקים ראשית זה התורה כפי שכתוב: "ה' קנני ראשית דרכו".
כאשר בונים מבנה, אין בונים תחילה את הבניין ורק אח"כ מחליטים מה ייעודו של הבניין. אלא תחילה קובעים מה ייעודו של הבניין ובהתאם לייעוד מכינים תוכנית ומסתכלים בתוכנית ועל פי התוכנית בונים את הבניין, אם זה בניין מגורים או משרדים וזה משנה את התוכנית. כך נהג ה' כשברא את העולם. "תורה קדמה לעולם" (פסחים נ"ד א). התורה משמשת כתוכנית וייעוד של הבריאה, וה' הסתכל בתורה ועל פיה ברא את העולם. לפי ההסבר הזה הבריאה אינה מטרה אלא אמצעי להגשים בה את מטרות התורה. על כן, אם ישראל אינם מקבלים את התורה, ללא התורה הבריאה תהיה ללא שימוש, ודבר שאין בו שימוש – אין לו זכות קיום, וחפץ ללא שימוש יש להחזירו לתוהו ובוהו.
לפי זה אנו מבינים שהיו בבריאה שני שלבים: א. שלב התכנון, שבו הסתכל ה' בתורה ותכנן ע"י התורה את העולם, כפי שכתוב הסתכל באורייתא, ב, שלב הביצוע והגשמת העולם "וברא עלמא".
לאחר ביאור הדברים נשאלת שאלה. האם הביצוע תואם את התכנון או שקיים פער בבריאה בין הביצוע לתכנון המקורי? לכאורה אין מקום לשאלה זו, כי אילו היינו מדברים על בשר ודם המוגבל במעשיו היה מקום לאפשרות שהביצוע יהיה פחות מהתכנון, אבל אצל ה' יתברך שהוא כל יכול, לכאורה אין הביצוע יכול להיות פחות מהתכנון, כיוון שמדובר במלך מלכי המלכים .אבל, אם נסתכל היטב בפרשה אנו נראה שאכן יש פער בין תכנון הבריאה לביצוע.
רש"י על פסוק א', על המילים – "ברא אלוקים", אומר בלשון המדרש בראשית רבה פרק י"ב סימן ט" "ברא אלוקים ולא אמר ברא ה', שבתחילה עלה במחשבה לבראתו במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למידת הדין, היינו כפי שכתוב ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים". וכן רש"י בפסוק י"א על הפסוק עץ פרי, אומר רש"י "עץ פרי שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי".
נשאלת השאלה: מהי הסיבה לפער, מדוע ה' לא ברא את העולם כפי שתכנן, בשלמות ולא בחיסרון הרי ה' היה מסוגל לברוא את העולם בדיוק כפי שתכנן, אם כך למה יש פער? התשובה לכך נמצאת בדברי הפסוק: "אשר ברא אלוקים לעשות" אילו נברא העולם בשלמות לא היה לנו בני האדם, מה לעשות בעולם. היינו צריכים רק לשמר את העולם ולא לעשות ולא לקדם שום דבר. תפקיד האדם בעולם לעשות לקדם את העולם לקחת את הדברים הגשמיים ולהכניס בהם קדושה. ה' יתברך ברא את עולמנו חסר כדי שאנו בני האדם נשלים במעשינו את החיסרון הזה.
ההשלמה הזו שאנו בני האדם מחוייבים לעשות בעולם, נעשית ע"י קיום רצון ה', ורצונו מתגלה לנו ע"י התורה , בקיום המצוות שכתובים בה. וזהו הקשר בין נתינת התורה לקיומו של העולם.
על פי הסבר זה ניתן לתת פרוש למדרש חשוב ביותר, שעל פיו ניתן להבין את תפקידו של האדם בעולם.
מדרש תנחומא בפרשת תזריע: "מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא איזו מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם א"ל של בשר ודם נאים, א"ל טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם, א"ל ר"ע לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. א"ל למה אתם מולין א"ל: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו ר"ע שיבולים וגלוסקאות וא"ל אלו השיבולים מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו העוגות מעשה ידי אדם, א"ל אין אלו נאים יותר מן השיבולים א"ל טורנוסרופוס אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו, א"ל ר"ע ולמה שוררו (חבל הטבור) יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם".
על פי מה שהסברנו קודם, אנו יכולים להבין היטב את המדרש הזה.
בוויכוח הזה בין הגוי לר"ע משתקף ההבדל בין התפיסה היהודית לתפיסה הרומית – יוונית, בקשר למצבו של העולם. לפי התפיסה הרומית הם רואים בבריאה ובטבע יצירה מושלמת שהאדם כפוף לה בלי יכולת לשנות בה כלום וכל מה שנותר לאדם לעשות, הוא להעריץ את הטבע וליהנות ממנו. ואין לאדם שום עשייה או התערבות בבריאה.
לא כן התפיסה היהודית, היא רואה בבריאה יצירה בלתי מושלמת, וכל זה למה משום שכך ה' ברא את עולמו "אשר ברא אלוקים לעשות" שעל האדם להמשיך בעשיה, מלכתחילה ברא ה' את הבריאה חסרה, והטיל על האדם את התפקיד להביא את הבריאה לשלמות. ה' ברא בששת ימי הבריאה יש מאין, והניח את היסודות והכלים שצריך להוציא אותם מהכוח אל הפועל, וזאת פעולה שעל האדם לעשות. אם כן, כיצד נוכל להשלים את העולם? השלמת החיסרון תיעשה ע"י קיום רצון ה' המתגלה לנו ע"י התורה וקיום מצוותיה.
בברכת שבת שלום.
הרב יעקב בטוניאשוילי הי"ו מלוד
לרפואת כל חולי ישראל
לע"נ שרה בת אברהם ורבקה אשת גבריאל ז"ל