פרשת בראשית
כתב החפץ חיים זצ"ל בספרו תורת הבית (פרק א-ב), וזו לשונו (בקיצור): נשמות עם ה' משכנם אצל כסא כבודו (של ה'), ששם הוא צרור החיים, ונהנים בודאי מזיו השכינה. והאמת, שם היה תענוג הנשמה רב מאד. מכל מקום היה הכל מתנת חנם, שלא הרויחה הנשמה מאומה קודם ביאתה לזה העולם השפל. ומטבע האדם, אפילו בן אצל אביו, שאביו בודאי רוצה להנותו, מכל מקום קשה לו להיות לעולם סמוך על שולחנו, וליזון ממנו בחנם, אף שכל ימי חייו הוא שנות מספר. וכל שכן שם, שהוא עולם הנצח, עד אלף אלפי שנים באין שיעור. ואם לא היה יורד לזה העולם, היה מוכרח לעולם להתענג בחנם, ולא ינעם לנפש זאת מאד. ועל כן ראה השם יתברך, שטוב לו לנפש האדם להיות באיזה מקום, שיהיה יכולת בידו להרויח מה לנפשו, כדי שלא יצטרך להתבייש בקבלו הפרס לעולם הנצח בחנם.
ועל כן הורידו לעולם השפל. ושם בעוה"ז הסתיר הקב"ה כבודו, ושם המציא רוח הטומאה שמטעה אותו מלקיים רצון השם יתברך, גם הלבישו במלבוש גס שהוא בשר האדם, שתחילת עקרו היה מן העפר עם נפש הבהמיות שבו, ועל ידי זה יש בו כח התאוה וכח הכעס וכח החמדה. ועל ידי כל זה נולד לו לאדם מלחמה גדולה בין נפש השכלי, שהוא הדעת אשר באדם, המתנגד לכל אלו הכחות הבאים מצד נפש הבהמית.
ובשביל שהזמן קצר שהלא צבא לאנוש עלי ארץ, ימי שנותינו שבעים שנה וגו', ומה יוכל להרוויח בזמן קצר, שהוא עולם העשיה, ריוח שיהיה לו לעולם שכולו ארוך? לכן הזהיר לנו שעל כל פנים לא נשב בטל. והזהירה התורה "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" וגו', ולא נתנה לו זמן להיות יושב בטל.
וידוע הוא שבכל תיבה ותיבה שאדם לומד, הוא מקיים מצות עשה שבתורה, וכל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד. ולפי זה, במעת לעת (=24 שעות) יוכל לקיים כמה אלפים מצוות עשה! ואם ילמד בתמידות יקנה לו אלפי אלפים מלאכי השרת מלימוד של שנה אחת. ולך מנה, את כל ימי חייו כשילמד, אין לשער ואין לערוך גודל מספרם…
ועתה ניקח לעניינינו דמיון מענייניי העולם. אם אחד שכר לשנה ריחים של קיטור (=ריחים אוטומטיות), ההולך במרוצתו מאד מאד, שיכול לטחון מאה כור תבואה ביום אחד, ועבור זה שילם בהקדם כמה אלפים רובל כסף. היתכן שיתעצל איזה שבוע או איזה חודש ולא יביא תבואה לטחינה? הלא יאבד מעותיו, כי הזמן הולך וכלה, ובכל יום ויום מגיע לו הפסד גדול.
כן הוא בענייננו ממש. הלא הקב"ה קוצב לכל אחד ימיו ושנותיו כפי צרכו לתורתו ועולמו, כמו שכתב ב"חובת הלבבות". דהיינו, כפי הענין שמבקש ממנו ה' יתברך השגה בתורה [וכפי צרכו לעולמו גם בענייני דרך ארץ]. ועתה, אם ה' יתברך נתן בו כח ודעת שיוכל ללמוד ביום כך וכך שעות, ובשיעור הזה הלא יכול לומר כמה אלפים תיבות של תורה (כי ראיתי בכוון על מורה שעות (=שעון) שבשיעור מינוט (=דקה) אחד יכול לומר מאתים תיבות), שבכל תיבה ותיבה היא מצות עשה בפני עצמה, ועל ידי זה נברא לו מלאכי זכות, והוא יושב בחיבוק ידים בביתו ונתעצל מלימודו – היש לך הפסד גדול מזה?! וזהו אפילו ליום אחד, וכל שכן אם חס ושלום, התנהג כך חודש או שנה בביטול תורה, כמה ריבוא רבבן מלאכי שרת הפסיד בעצלותו! וכל זה אפילו אם הוא ישב בטל, ולא דיבר אותה העת מאומה. וכל שכן במה שמצוי, שהאדם הוא איש מדיני, ואינו רגיל להיות יושב ודומם, רק לעשות או לדבר, ובודאי באותה העת תמורת דברי תורה היה מדבר דברים בטלים. וידוע (משלי י, יט) ש"ברב דברים לא יחדל פשע", ובודאי נתערב בהם דיבורים אסורים מכל המינים: לשון הרע, רכילות ושקרים, ואונאת דברים, ודברי מחלוקת, וליצנות וכהאי גוונא. וכל זה הוא הכל תמורת דברי קדושה [אם היה מקיים מה שכתוב (דברים ו, ז) : "ודברת בם בשבתך בביתך" וגו'], הכניס לנפשו כל חלקי דיבורים אסורים, ועל הכל יצטרך ליתן דין וחשבון. ע"כ לשון החפץ חיים, עיין שם דברים נפלאים.
ונ"ל בס"ד לרמוז ענין זה, שכל תיבה ומלה של תורה היא מצות עשה, כי תמצא שהמלה "תורה" בגימטריא "כָּל תֵּבָה זוֹ מִצְוָה" (בתורה כתוב "תֵּבָה" ללא י', עיין בפרשת נח. תוספת הי' היא בכתיבה ללא ניקוד לצורך הבנת המלה).
ונ"ל בס"ד עוד לרמוז זאת בפסוקנו הפותח את התורה, בראשי תיבות כך "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ".
ר"ת בכל רגע אפשרי שפתיך ידברו תורה. בכל רגע אשר אתה לומד התורה יש מצוה, אף תיבותהתורה שאתה מוציא יוצרים מלאכים, ועת אשר תמות, הם אומרים רוב צדקך.
יהי רצון שנפנים את הדברים, ונזכה להיות דבוקים בה' ובתורתו, ויתקיים בנו הכתוב: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום". שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
