פרשת "כי תצא"
"כי תצא למלחמה על אויבך…..ולקחת לך לאשה" [כא-י-יג]
המסגרת – היא המצילה מן החטא
לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע אם אין הקב"ה מתיר ישאנה באיסור. [רש"י]
בספר "לב אליהו" אומר הגרא' לופיאן זצ"ל כי היוצאים למלחמת הרשות הם צדיקים גמורים ,שכן האיש הירא מעבירות שבידו היה מצטווה לשוב לביתו [סוטה מד] אם כן,מדובר באנשים רמי מעלה אז כיצד יתכן שצדיקים אלו יחשקו באישה יפת תואר בזמן המלחמה? וכיוון שירדה התורה לסוף דעתו של האדם והבינה שאם לא יתירו לו לקחתה בהיתר יקחנה באיסור ומכאן אנו למדים על מה שאמרו חז"ל תאמין בעצמך עד יום מותך.
ומכאן נבין עד כמה קשה היא המלחמה עם היצר, שהוא אינו מסתלק ואינו מתייאש אף מהצדיק הגמור ביותר, הוא מחפש לתופסו בזמן ובמקום המתאים ולהכשילו. ולא עוד אלא שניצחונו מובטח, כי מאוד קשה להימלט ממנו, אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. אפילו ביום מותו כאשר האדם מוטל על ערש דוי ויודע שעוד מעט קט הוא צריך למסור נשמתו לבוראו וליתן דין וחשבון, גם אז הוא זקוק לרחמים מרובים ולסיעתא דשמיא כדי להתגבר על יצרו.
בלי יראת שמים, כלומר: יראת העונש, אי אפשר לכבוש את היצר ואת המידות המגונות, התאווה, הכעס והחמדה, כך ראינו אצל בני ישראל שלמרות מדרגתם הגבוהה כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית ואמר להם: אם תקבלו מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם .
בספר "אלה הדברים" מבאר הרב אליהו שלזינגר שליט"א, את הסיבה לכך שאנשים כל כך צדיקים אינם יכולים לעמוד באיסור זה של יפת תואר, וקשה. הרי מדובר באשה נוכריה והלקיחה שלה יש בה משום זנות, ניאוף, וזוהי כניעה ויצר הרע, ואיך אנשים בדרגות כ"כ גבוהות של צדיקים גמורים נכשלים בחטא זה. ומתרץ הרב, שאולם היא היא הנותנת. שום עבירה הנעשית על ידי האדם הנמצא במסגרת תורנית מסודרת אינה דומה לעבירה שהאדם עושה אותה במקום הפקר. כשהאדם נמצא במסגרת של ציבור, קל לו הרבה יותר להימנע מן העבירה, ואם ח"ו עשאה, כי אז קל לו יותר לשוב בתשובה שלמה, לא כן פני הדברים. כשאדם נמצא מחוץ למסגרת של תורה כי אז הפיתוי לעבירה הוא גדול פי כמה עד כדי מצב שאדם כמעט ואינו יכול בכוחות עצמו להתגבר על יצריו.
ומתוך ידיעה זו של התורה ראתה היא להתיר את לקיחתה של יפת התואר, כדי שלא להעמיד את האדם בפני מצב שאולי איננו יכול לעמוד בו, ורק דבר אחד אסור הוא מכאן, עד כמה היא גדולה היא הסכנה של הפירוד, של פירוק מסגרות של עשייה עצמית ופרטית מחוץ למסגרת. ועל כך אומרים אנו בהגדה של פסח על אותו רשע: כיוון שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר, עד כדי כך. בזה נבין גם את הגמרא בסנהדרין [קב] על הפסוק מפרשת השבוע: "ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלוקך לך את הקללה לברכה", אמר רבי יוחנן: מברכתו של בלעם אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר: "מה טובו אהלך יעקב" וגו'. אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שנאמר: "ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה" וגו', קללה ולא קללות, עיי"ש. דהיינו: בלעם ידע היטב כי המסגרות של בתי כנסיות ובתי מדרשות הן הן אלו השומרות יהדותו של הפרט ויהדותם של כלל ישראל, ואם ח"ו מסגרת זו תתפרק, אז תתפרק עימה גם השמירה הקהילתית היהודית והסכנה תהיה גדולה לצניעות ולטהרת ישראל.
כך קורה גם לאותו "בן סורר ומורה" שבפרשתנו שמרגע שאיננו שומע בקול אביו ובקול אמו ועוזב את המסגרת המשפחתית והנה לאן מתדרדר אותו ילד,עד שגונב ורוצח וכדברי הירושלמי בסנהדרין: לבסוף משכח תלמודו, ואז כבר אין סיכוי שישוב בתשובה שלמה. וכל זה קורה כאשר הוא מתנתק מהמסגרת ששומרת ומחזקת.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
