פרשת 'ויצא'
"ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני"
בזכותה של רחל ניגאל
דבריה של לאה תמוהים ביותר, הרי רחל היא שמסרה את הסימנים שנתן לה יעקב, ומסרה נפשה למען אלה, וכל זאת בכדי שלא לבייש את אחותה. אם כן, איך יכולה לאה לטעון טענה כזו כלפי רחל באומרה: 'המעט קחתך את אישי?' הרי רחל היא שעשתה עם לאה חסד גדול, בגלותה את הסימנים ללאה, אבל התשובה היא, כי גם בחסד שאדם עושה עם חבירו ישנם דרגות שונות. ישנם אנשים רבים שעושים חסדים, אך לפעמים זו מצווה הבאה בעבירה, כגון אם אדם עוזר לזולת, אבל הוא מספר לאחרים את שבחו שלו איך שהוא נרתם לעזרתו של חבירו, בכדי להוציא אותו ממצוקתו. הוא אולי חילץ את חבירו ממצוקתו! אך בייש את חבירו בכך שהוא פירסם את דבר מצוקתו לרבים, זו מצווה הבאה בעבירה. כי בוודאי אותו חבר שבמצוקה לא רצה ששום אדם ידע את מצבו האמיתי.
וישנו חסד מסוג אחר שנעשה בצנעה והמקבל אותו יודע מי הנותן, הרי מצבו הנפשי של המקבל ממילא הוא קשה, והוא אינו רוצה שאף אדם ידע את מצבו ואותו אדם שעזר לו ושמר לו את הסוד זו דרגה של חסד של אמת, בלי פירסום ובלי יחסי ציבור, הן לנותן והן למקבל העזרה.
ובזה יבואר הדרגה של החסד הגדול שעשתה רחל עם אחותה. מובא באיכה לגבי האבות שביקשו על בני ישראל מהקב"ה ולא נענו, עד שקפצה רחל ואמרה ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתרה ועבד בשבילי לאבי שבע שנים, כשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נישואי לבעלי יעץ אבי להחליפני באחותי לאה, והוקשה הדבר עלי עד למאוד, כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני. ולאחר מכן ניחמתי בעצמי וסבלתי את אהבתי וריחמתי על אחותי שלא תתבייש. מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר 'בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן'.
על פי המדרש הזה אפשר להבין היטב מדוע דווקא בזכות זכויותיה של רחל זכו בני ישראל וחזרו למקומן, כיון שמעשה החסד של רחל היו כה גדולים ונעשו מתוך גדלות נפש ובמדרגה מאוד גבוהה עד שאמר הקב"ה 'בשבילך רחל'. אמר רבי אבין: גדול כוחן של גומלי חסדים, שאין חוסים לא בצל כנפי השחר, ולא בצל כנפי הכרובים, ולא בצל כנפי השמש, ולא בצל חיות הקודש, אלא בצילו של הקב"ה, שנאמר: 'מה יקר חסדך אלוקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון' (יקלוט שמעוני רות)
ונראה להסביר מעלה זו על פי דברי הזוהר הקדוש שפירש על הפסוק 'ולפניך משפטי יצא' (תהילים יז) שביקש דוד המלך עליו השלום מה' יתברך: 'אנא, ריבונו של עולם, שלא יבוא משפטי לפני מלאכי מעלה, ולא לפני שרפים, כיון שמי שנידון על ידיהם הוא במידת הדין הקשה אבל מי שבא משפטו לפני הקב"ה בעצמו, אין לך חסד ורחמים גדולים מזה, כיון שמלפניו אין דין ולא חסד ורחמים בלבד'.
ועל זה יבואר שהגומל חסדים אינו חוסה תחת שום צל אחר מלבד צילו של הקב"ה, והוא מחסה לו מכל דינים ומשפטים אחרים ומלפניו יצא משפטו לחסד ולרחמים.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
