פרשת "וילך"
"וחרה אפי בו ביום – ההוא ועזבתים … ואמר ביום ההוא הלא על כי – אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה" [לא-יז]
התורה מסלקת הסתר פנים
בשביל שהקב"ה מסתיר פנים מהם ומראה בכך אשר לא חפץ בנו ובעל כורחנו מוכרחים אנו לעבוד עבודה זרה, על כן כתב: "ויוסיפו לעשות הרע". [העמק דבר]
בני ישראל טוענים שהקב"ה מסתיר פניו מהם ומראה בכך שהוא לא חפץ בהם ועל כן הם עוברים עבירות ועובדים לעבודה זרה, וזאת הסיבה שהם מצדיקים את מעשיהם. אך לטענתם כל חטאם נובע כתוצאה מהסתר הפנים של הקב"ה. אך חבל שהם אינם מבינים אומר הגר"א מישקובסקי זצ"ל, שהסתרת הפנים נובעת כיוון שיש להם פניה לאלוקים אחרים, ורק אז מסתיר הקב"ה את פניו ממנו. הסתר פניו של הקב"ה יש לו סיבה, כיון שהם במעשיהם גורמים לכך, ואולי ניתן לחדד את הדברים ע"פ האמור במשנה באבות: "דע מה למעלה ממך", אם אתה רוצה לדעת מהם המהלכים השמיימים יחפש "בממך", בעצמך. זהו התחנה הראשונה שהוא צריך להגיע, שהוא אם כל חטאת, וממנו נובעות כל הצרות והגזרות, ואל לנו לתלות כל דבר ולומר, שזו סתם גזירת עליון. ואין לנו צורך להבין זאת אלא אדרבא, אדם יתלה את הצרות וסיבותיהן בחוסר רצונו להשתנות, בתרדמת ההרגל, שהם הגורמים הישירים שהביאו עליו את הרעות האלה.
כיוצא בזה, גם כאן בפרשתנו, בני ישראל אינם רואים את הקשר בין מעשיהם הרעים להסתרת הפנים. כשבני ישראל עוסקים בעבודה זרה, אפילו זיקה קטנה נחשבת לסטייה חמורה, כי בכך נפגמת לגמרי המהות היהודית של האדם, מעשיהם של בני האדם דומים לפרנסי העיירה – חלם.
בעיה מסובכת אחת התעוררה פעם בבית מדרשם של החלמאים. השמש המעיר את התושבים מידי בוקר לתפילת שחרית, היה מקלקל בפסיעותיו את מראה השלג הצחור, והדבר הכאיב להם מאוד. נתכנסו שבעת טובי העיר לטכס עצה לדבר. ישבו ודנו, זה העלה רעיון כזה והשני העלה רעיון אחר, עד שכתבו וחתמו החלטה בפנקס העיירה, את השמש חייבים להפעיל כל בוקר כדי להעיר את התושבים, שאם לא כן היאך יקומו לתפילה. אולם, כיוון שפסיעותיו מקלקלים את צורתו היפה של השלג ישאו שני אנשים את השמש על כתפיהם, כדי שהשמש לא ידרוך על השלג הצחור, והכל על מקומו יבוא בשלום. אך טחו עיני המנהיגים מלראות ולהווכח שכל פתרון שהם מעלים, רק מחריף את הבעיה שבעתיים?
בני ישראל צריכים להבין כי הברית בינם לבין הקב"ה היא ברית המחייבת גם אותם, אי אפשר לקיים ברית כרותה בן שניים כאשר רק צד אחד מקיים מחויבותו. כאשר בני ישראל ישמרו ויקיימו את התורה ממילא לא תהיה הסתרת פנים, בני ישראל לא השכילו להבין שכאשר הם יתקנו את עצמם הקב"ה לא יסתור פניו מהם, וממילא הפסוק בא ללמדנו. ואומר הח"ח זצ"ל, שבכוחה של התורה להציל מכל צרה ויגון אפילו בעת הסתר פנים, אור התורה מפיץ נוגהו, ובני ישראל כאשר הם רואים שיימצאונו – "מצאוני הרעות האלה" [לא-יז], מכאן הם צריכים להבין מה הפתרון למניעת הצרות והרעות הוא, "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" [לא-יט].
לא אחת אנחנו מחפשים פתרונות לכל מיני צרות ואסונות הפוקדים אותנו חדשות לבקרים. כך נהג רב הונא [ברכות ה:] כאשר החמיצו ארבע מאות חביות יין, ונגרם לו הפסד מרובה. חכמים יעצו לו לפשפש במעשיו והתברר שהוא לא נתן לאריס את חלקו המגיע לו בשכרו בתמורת הגפן, וכאשר רב הונא תיקן זאת חזר החומץ ונהפך ליין, רב הונא לא חיפש את הבעיה בטמפרטורה במרתף הוא חיפש את הסיבה הרוחנית לתקלה וכאשר תיקן מעשיו חזר החומץ ונהפך, ליין. אולי ננהג אנו בדרכו של רב הונא ובכל צרה חלילה, הנקרת בדרכינו, נחשוב שיש לקב"ה סיבה להסתיר את פניו מאיתנו, וכדאי שבכל הקורה עמנו נחפש את הקשר בין הצרה לבין מעשינו ואולי ברגע שנפסיק לחשוב שהדברים מתרחשים "במקרה", ממילא יהיה נקל לנו למצוא את הפתרונות לתחלואינו.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
