הרב שמעון בן יצחק בדברי תורה לפרשת 'וירא'

הניסיון העשירי שבו נתנסה אברהם אבינו העברי הוא ניסיון עקידת יצחק המהווה את יסוד ושורש הנסיונות שעליהם מושתתת האמונה האלוקית.

בגיל 137 לאחר כל כך הרבה תהפוכות בחייו של גדול האומה, נצטווה מאת ה' לאמור "קח לך את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק… והעלהו לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך…

כל אדם בבואו לקיים את רצון ה', מסתמא היה מתייעץ, שואל, ממתין מספר ימים אם להוציא לפועל את ציווי ה' או לא, אך שורש אמונתו של אברהם נבחנה דווקא בנסיון העשירי הקשה ביותר, בו אמור היה להקריב את בנו יחידו.

מאידך מסבירים המפרשים והאלוקים ניסה מלשון הרמה עלייה "נס להתנוסס" וכך אכן קרה לאברהם כאשר עמד בנסיון העקידה.

רבות מדובר על העקידה אך ברצוני להפנות את תשומת לבכם לפשט הפסוקים והאלוקים ניסה את אברהם וכו…

לעומת זאת כאשר מגיע אברהם לבצוע העקידה עוצר אותו דווקא מלאך ה' כנאמר בראשית: וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:

ויֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי:

נבין את פשר הדבר,       הגמרא בקידושין אומרת (מ.)

אמר רב אסי: אפילו חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.

הרי ידוע הדבר שמחשבה טובה ה' מצרפה למעשה, וידוע שע"י כל עשיית מצווה נברא מלאך כדברי הזוה"ק, כיון שמצוות מחיות ועקב ביצוע המצווה נברא מלאך אשר נותן לו חיות ויניקה רוחנית להתקיים, מאידך כאשר אדם עובר עבירה נברא מלאך משחית ולצערינו אנו צריכים לחיותו במקום נשמתינו, אך ה' ברחמיו הרבים והמרובים "נושא עוון" כפירוש הרמ"ק בספרו "פרדס רימונים" נותן לאותו מלאך משחית חיות ויניקה רוחנית בהשראתו במקומינו (במקום נשמתינו).

כעת נשאלת שאלה אם ה' יתברך שלח את אברהם לבצוע הנסיון, מדוע זה לא עצרו בעצמו אלא הצריך לשלוח מלאך לעצור את אברהם בבצוע העקידה ??

אזי מסביר הגר"א בספרו קול אליהו…וזהו אחד מזעיר ענפיו של חכם רפאל זצ"ל: שלא סתם כתוב בתורה … עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך יחידך ממני.

ומדוע ממני?? יש לומר כיון שאדם עושה מצווה הרי מחשבנים לאדם לא רק את בצוע המצווה אלא גם באיזה אופן חשק והתלהבות הוא ביצעה, כגון אדם שמניח תפילין בחשק רב ומוסיף להניח תפילין לדעת ר"ת או שעושה מצוות צדקה בחשק רב ולא תוהה בליבו שכרגע לכאורה חסרו לו מספר שקלים בכיסו, הרי משליך בבצוע מצוותו על ערך ודרגת קיום המלאך ברמת בצוע מצוותו, וזהו מה שאמר המלאך "ממני" כלומר שאני מסתכל על עצמי הרי כאילו קיימת המצווה במאת האחוזים, כיון שאני נבראתי ונוצרתי מעצם קיום מצוות העקידה ולא חסר לי לכאורה שום אבר וכנף, לכן אותו מלאך שנברא מהמצווה הוכיח על גודל ורמת קיום המצווה, הגם שלדעת הזוה"ק ושאר ספרים, אברהם סוף סוף חתך ושיסף ליצחק הגרון לא יצאנו מידי הפשט שעצרו המלאך בזמן שנברא אכן מקיום מצוות העקידה.

ולכן אומר המהר"מ מרוטנבורג (רבו של הרא"ש), גודל אמונתו של אברהם נותן לכל יהודי את התקווה והאמונה ומסירות הנפש להבין שגם במצבים של חוסר שליטה ואיבוד עשתונות יש להאמין שמהאין (מהאין סוף ברוך הוא) יבא עזרי, ועל פי זה האמין אברהם שה' מנסה אותו בכדי להרים ולהעלות את מעמדו ולעמוד בנסיון שיצחק סוף סוף מקבל נשמה חדשה כדברי הזוה"ק: "במקום נוקבא נשמת דוכרא" וכן זוכה להוליד  והתקיים בו הפסוק בראשית פרק טו

הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:

בכדי שדרכך יהיו לי צאצאים יש לבצע את נסיון עקידת יצחק.

וכך מוסבר הפסוק "את יחידך ממני" שע"י בצוע המצווה נברא אותו מלאך שאמר לאברהם אבינו "אל תשלח ידך" וכו…

יהי רצון כמו שע"י העקידה ה' זוכר את שבועתו לאברהם בכך שמוחל לנו על עוונותינו כמאמר הגמרא: בבלי ראש השנה (טז.)

אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? – אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני. כן תקויים בנו התפילה " תקע בשופר גדול לחרותינו ושא נס לקבץ גלויותינו" אכי"ר בבא"ס.   כ"ניסו" של אברהם אבינו.

הרב שמעון בן יצחק הי"ו מקרית אתא.