פרשת ויקהל
ס"ד
המטרה לא מקדשת את האמצעים:
"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם, ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת". (שמות לה', א'-ב').
וכתב רש"י (פס' ב') "הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינו דוחה את השבת". ובשפתי חכמים (אות ד') ביאר שהוקשה לרש"י – מה הצורך להזהירם שוב על שבת הרי כבר הוזהרו על כך בעבר, אלא לומר לך את הלימוד האמור. על כל פנים נמצאנו למדים שאין בנין בית המקדש דוחה שבת.
והנה היה מקום לתמוה – הרי את ההשלכות של חורבנו של בית המקדש אנו מרגישים היטב על בשרנו מאז ועד היום. בחז"ל במקומות רבים מבואר בהרחבה כמה ואיזה שפע רוחני וגשמי עצומים היו עם קיומו של בית המקדש, וביותר מה לנו גדול משכנות עם השכינה הקדושה "ושכנתי בתוכם", וכי כל זה לא מצדיק את בנייתם של המשכן והמקדש בשבת. אלא ללמדך שביהדות אין המטרה מקדשת את האמצעים, וכמה שמעלתו וחשיבותו של בית המקדש קריטיים וחיוניים ממש, עם כל זה – לא במחיר של חילול שבת. נביא ליסוד זה דוגמאות מספר.
ר' חיים זייצ'יק זצ"ל (אור הנפש ח"א) לומד את הרעיון הבא מדברי חז"ל (יומא נב':) שאמרו שכאשר היה הכהן גדול נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים, מיד אחר כך היה נושא תפילה מיוחדת, והיא הייתה קצרה ולא ארוכה כפי שלכאורה המצב היה מחייב, וזה כדי לא להפחיד את ישראל. שכן בבית שני היו הכוהנים קונים את הכהונה הגדולה בכסף, גם במחיר שידעו שהם מתים בוודאות כמו כל קודמיהם, ובכל אופן הם עשו זאת על דעת זה. וכדי לא להבעית את כלל ישראל, הייתה התפילה קצרה שלא יחשבו שהכהן הגדול מת.
ננסה לתאר לעצמנו באופן ציורי את הכהן הגדול לאחר שבוע שלם של הכנה מרוממת, ועבודה כה מפליאה ביום גדול ועצום זה, עד כי אמרו רבותינו מתקני התפילה "אמת מה נהדר היה מראה כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש". ודאי שלא היה זמן מתאים ומסוגל ממנו מלהאריך בתפילה, וביותר שלא היה מתפלל על עצמו אלא על הכלל, שזו תפילה עם ערך מוסף. אך לא, הכהן הגדול היה נאלץ לכלוא את רגשותיו ולהתגבר על עצמו כדי שלא להפחיד את כלל ישראל שחיכו לו.
הרי לך כמה איפוק וריסון דורשת התורה מן האדם. כי החיזוק שלך לא יהיה שווה ערך, אם זה פוגע באדם אחר בדרך.
בתקופת השואה היה יהודי ממוצא איטלקי בשם פרימו לוי, יהודי זה שהיה כימאי במקצועו היו לו תנאים יחסית נוחים מהשאר, בשל תרומתו היותר במעלה למכונת המלחמה הגרמנית. ממכתבים וזכרונות שכתב עולה התמונה, כי מעבר להיותו אדם העוסק ומבין בכימיה, הוא התגלה גם כבעל יכולת הבנה פסיכולוגית להבין את התהליך שעבר על נפשות יושבי הגטו שפשטו את צורתם האזרחית הרגילה עד לא מכבר, ועטו על עצמם אישיות של אסיר מחנות העבודה, תחת קלגסי הגרמנים האכזריים על כל המשתמע.
הוא מספר שבאחד הלילות נכנס הממונה על מה שהיה נחשב לצריף, והודיע לאסיר מסוים שמספרו הוקרא בקול שיתכונן לצאת לדרך… עמד לידו אדם שהודה לה' על כך שלעת עתה זה פסח עליו, ובעוד מקבל ההודעה הקשה מסדר את חפציו האישיים ומחלק אותם, כאלה שכללו שרוך ברזל, שמיכה דקה, ופריטים בודדים, היה זה שלידו עסוק בלהודות לקב"ה על שגורלו שפר עליו.
פרימו לוי שהיה נוכח לסיטואציה כתב כך "אם הייתי אלוקים, הייתי זורק לו את התפילה בפנים".
וכי העובדה שאתה ניצלת כעת מתירה לך להודות בפניו ובקול, על כך שחייך ניתנו לך לשלל. וכי להיות יהודי הקשור בבוראו, זה כרוך בלהיות עם חוסר טקט. בדיוק ההיפך, התורה מחנכת אותנו לרגישות לצרכי האחר. עד כי החזו"א זצ"ל נשאל מה נקרא להצליח בעולם הזה, וענה לעבור אותו בלי לפגוע באף יהודי.
אמר פעם חכם אחד שלכולם יש ערכים וגם לאנשים השפלים ביותר, השאלה היא מהו הסולם, איזה ערכים קודמים לאחרים ואלו מהם נמצאים במדרג היותר רחוק.
האדם חייב להיות צמוד לתורה שהיא התכתיב האלוקי והמדריך איך נכון וצריך לחיות כאן בעולם הזה. כי שכל האדם מוגבל, נגוע, ולא יכול להשיג הכל. ואם האדם ינהג על מה שנקרא ברחוב צו מצפונו, הוא יגיע הרחק מהמצפון ומהצפון גם יחד.
לשם כך הוריד הקב"ה לעולם את התורה, ומעמד הר סיני נפתח באמירה "אנוכי ה' אלוקיך". ואנוכי הוא מלשון אנך היינו פלס. הקב"ה הוריד פלס מוסרי לעולם, לפיו מי שרוצה לחיות נכון יחיה וכך יהיה המאושר שבאדם.
אחד הדברים המעניינים הוא לשמוע בני אדם שבטוחים במאת האחוזים שכל מהלך או פעולה שהם עושים הוא על דרך האמת ללא שום סטייה. אולם האדם מורכב מגוף ונשמה, ולצערנו כפי שרמח"ל מאריך (בדעת תבונות) הגוף כרגע הוא השולט ובולט בהנהגה, ומי שלא יסגל לעצמו את המדריך האלוקי הנקרא תורה, הוא ימצא את עצמו מהר מאוד מגיע למחוזות שהוא לא חלם שהוא יגיע אליהם, כי בהתדרדרות אין עצירה. זה מתחיל בקטן ונגמר בצורה היוצאת מכלל פרופורציה.
ואם אנו רואים שאפילו בדברים שבקדושה ישנה העדפה ברורה מי קודם למי ואיך, על אחת כמה וכמה שמדובר על קודש מול חול.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד