הרב שמואל בראשי בדברי תורה לפרשת 'בראשית'

הרב שמואל בראשי בדברי תורה לפרשת 'בראשית'

פרשת בראשית

פרשת בראשית
פרשת בראשית היא התחלה חדשה, זה עתה סיימנו את פרשת וזאת הברכה ושוב מתחילים מיד מהתחלה. כשאדם נמצא בנקודת המוצא לקראת היעד ששואף ורוצה להגיע אליו, חושב לעצמו איך אפשר לסיים דרך כזו ארוכה.. האם זו משימה קלה!?
בתורה יש חמישים וארבע פרשיות, אבני דרך.. מצוות.. הנחיה תמידית לעם שלם, מרגע קומו עד עת שכבו, יום יום, שעה שעה. והנה כבר עבר שמחת תורה.. ושוב אנו באותה התחלה. ללמדך שבכח ההתמדה, שבת אחרי שבת לא מפסידים ולא מדלגים שום קטע בתורה הקדושה סיפק בידך לסיים ולשמוח באמת עם התורה.
מעלת האדם שסיים את התורה היא כה גדולה, עד שאמרו בזוהר הקדוש, המסיים חמשה חומשי תורה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את כל הקרבנות כולם שהם חמישה: קרבן עולה, קרבן מנחה, קרבן חטאת, קרבן אשם וקרבן שלמים.

ספר בראשית כנגד קרבן עולה, שמות כנגד מנחה, ויקרא כנגד חטאת, במדבר כנגד אשם ודברים כנגד שלמים.
מזמן חורבן בית המקדש שאין אנו יכולים להקריב קרבנות, אלא ע"י לימוד ועסק התורה שיח שפתותינו יהיה חשוב ומקובל כאילו הקרבנו את הקרבנות כולם. מה שלא שייך בשום מצווה, אדם שלומד הלכות שבת אין זה נחשב לו כאילו שומר שבת, אלא בלי לימוד ההלכות לא יוכל לשמור שבת כראוי ולימוד ההלכות זה היכי תימצי לשמירת שבת, וכמו שכתב המשנה ברורה בשם היערות דבש, בהקדמה להלכות שבת.
המיוחדות בעסק לימוד העבודה והקרבנות נחשב לאדם כאילו ממש בפועל מקריב קרבן. וכן אמרה הגמרא (מנחות דף קי.), "אמר רבי יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם".
נמצא אדם שסיים חמשה חומשי תורה כאילו הקריב את כל הקרבנות כולם.
אין דבר חשוב יותר וחשוב פחות, בכל דבר ודבר יש מעלה וחשיבות, גם אם נראה לו לאדם שאין עניין זה "אקטואלי" כעת, אינו כן. לימוד בניית המשכן והקרבנות הם שכר טוב ומעלה עצומה לדורשיהם וככל שנעמיק יותר בדברים אלו נגלה את הטמון בהם.
זוהי השמחה הגדולה כשאנו מתחילים הכל מחדש, חוזרים שוב על התורה הקדושה ומגלים כל פעם עומק ופשט שלא עמדנו עליהם בשנה שחלפה. המשנה באבות אומרת "הפך בה והפך בה דכולה בה".

וביאר הזוהר, לשון הפיכה. שצריך האדם לחפש ולתור אחרי התורה הקדושה, כמו אדם שנאבד לו חפץ יקר, כאשר בא לחפשו חייב הוא להפוך את כל ביתו אולי יצליח למוצאו.
וממש כן הוא בתורה הקדושה, אי אפשר ללמוד בשטחיות , צריך להפוך לחקור ולהוסיף כל שנה וע"י כך יגיע לרבדים יותר ויותר עמוקים בתורה הקדושה.
וזהו שנאמר "ראה אנכי נותן לפניכם "היום" (דברים יא, כו), "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם "היום" (שם יא, יג). היינו לכל יום ויום יש בו את ההתחדשות שלו. מה שאדם לא הספיק ללמוד ולחדש אתמול, "היום" הוא לומד ומחדש. לכל יום יש בפני עצמו תוספת הרגשה של התקרבות והתקשרות ודיבוק בקב"ה. ולכן הכל בחינת היום, עכשיו, לא עבר ולא עתיד, מה שאתה יכול להשיג היום לא יכלת להשיג בעבר וגם לא מחר.
ועל זה אמרה התורה "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שֹׁאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" (שם י, יב). הדגש הוא על "ועתה", כלומר עכשיו תן אל לבך דברים אלו, אל תדחה למחר, המחר לא תמיד מגיע, הוא לא הובטח לשום נברא.
התורה סופרת את חיי האדם ביחידות של ימים, "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כד, א), "ויקרבו ימי ישראל למות" (שם מז, כט). כי כל יום הוא עולם בפני עצמו ולכל יום הוצב מטרה משלו. בזבוז הזמן בלא מעש וללא תועלת אנו חיים, כמוהו כמיתה.
ולכן הרשעים בחייהם קרויים מתים, מה הם עושים יותר מלהרוג את הזמן, "יוצאים לבלות", מלשון בילוי, בזבוז. איזה חסרון ירגיש העולם בהעדרם.
אמר דוד המלך ע"ה "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (תהלים קיט, יח). בתורה יש פשט רמז דרש סוד, ועל ידי החיפוש בהפוך בה, גל עיני, ואז אביטה נפלאות, הם סודות התורה. וזהו הפסוק שמוסיף האדם לתפילת רבי נחוניה בן הקנה (ברכות דף כח:), בכניסתו לבית המדרש, וכמו שכתב המגן אברהם (סימן קי ס"ק טז) שכך היה נוהג האר"י ז"ל.
ולא לחינם יש שבעים פנים לתורה, שהם כנגד ימי חייו של האדם, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה" (שם צ, י), לרמז לאדם לחדש לפחות חידוש כנגד כל שנה, ואם אינו יודע שיוסיף ללמוד עוד ועוד, ואם בגבורות שמונים שנה.. שהספיק לחדש וללמוד כל מה שנשמתו יכולה לספוג.
התחלה חדשה היא הזדמנות חדשה, להשקיע יותר ויותר בעמל ויגיעה בתורה, בהבנה ברורה ולשנה הבאה בשמחת התורה השמחה תהיה שוב שלימה.
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*