התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי בדברי תורה לפרשת 'וארא'

התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי בדברי תורה לפרשת 'וארא'

פרשת וארא

גאולת מצרים
גלות מצרים היתה מאוד קשה לעם ישראל, עד כדי כך שכשמשה רבינו הגיע לספר להם על הגאולה שמתקרבת הם לא האמינו לו, כמ"ש בפסוק: "ולא שמעו אל משה", ולמרות שזאת היתה בשורה מאוד מיוחדת ומיוחלת והיא הובאה ע"י משה רבינו בכבודו ובעצמו, עם ישראל לא יכלו לקבל אותה מרוב שהם היו שקועים עמוק בתוך הגלות.
הדרך היחידה כדי לעצור את הגלות הקשה הזאת היתה באמצעות המכות, והם אלו ששברו את התוקף החזק של הגלות. יציאת מצרים ממשיכה כיום ברוחניות אצל כל יהודי, לכן בנוסף לעצם ההוראה בעבודת ה' שיש ללמוד מכל סיפור בתורה את ההוראה הטמונה בו, כך ניתן ללמוד מהמכות שהובאו על מצרים, הוראה מיוחדת והיא: כיצד לשבור את גלות מצרים הפרטית של כל יהודי, איך להילחם בקשיים שמונעים ומעכבים את עבודת ה', ואת זה אפשר ללמוד משתי המכות הראשונות מכת דם ומכת צפרדע. טבעם של המים הוא שהם קרירים, אפשר לחמם אותם באמצעות כלים מסויימים אבל מצד עצמם הם קרים, וגם כשהמים חמים אם נשאיר אותם זמן מה מבלי לחמם אותם שוב הם יחזרו להיות קרים. קרירות היא לא רק נמדדת ברמת המעלות שאפשר למדוד במד-חום. כאשר מתייחסים לדבר מסויים בחוסר חשק ובלי חיות זה נקרא שמתייחסים אליו בקרירות, וזה הסמל לטבע המים – קרירות וריחוק. ביחס הזה של קרירות יכול לשמש גם לצד הקדושה וגם לצד של הלעומת זה – הקליפה. אם מתייחסים לכל העניינים הגשמיים בקרירות ולא מתלהבים מהם, אזי זה מסייע לצד הקדושה, אבל אם מתייחסים לענייני הקדושה בקרירות, אזי זה מפריע להתקדמות בעבודת ה'.
מי הנילוס של מצרים מסמלים את הקרירות שמגיעה מהקליפה, המצריים השתחוו לנילוס מכיון שהם החשיבו אותו לעבודה זרה שלהם, כאשר היחס לענייני הקדושה הוא לא בחמימות והתלהבות אלא בקרירות וריחוק, עלולים להתרחק מהקדושה ולהידרדר למטה מטה עד לכדי ע"ז ממש ח"ו.
ולכן ה' הביא על המצריים את מכת הדם, מי היאור מסמלים את הקרירות של הקליפה ואת היחס הקריר לדברי הקדושה והקב"ה הפך את זה לדם. הדם הוא חם, והדבר הראשון שהיה צריך לעשות כדי לשבור את הגלות הוא להפוך את מי היאור, היחס הקריר לקדושה, להכניס רגש של קרבה וחמימות לענייני הקדושה.
אדם יכול לחשוב שאין חשיבות ברגש החמימות שיש לקדושה, הוא עלול לומר לעצמו 'העיקר שאני מקיים את המצוות, אין צורך שארגיש התלהבות ושמחה מיוחדת בזמן שאני מקיים אותם', אבל זה טעות גדולה כי בלי התלהבות ורגש בענייני קדושה זה גורם להתלהבות בדברים הופכיים.
המכה השנייה היא מכת צפרדע, גם מכה זו מסמלת קרירות, וזה בא לידי ביטוי בכך שהצפרדע נמצא באזורים שיש מים, ואת הקרירות והריחוק הזה הביא הצפרדעים למצרים, הצפרדעים הגיעו לא רק לביתם אלא גם לתוך תנוריהם – המקום הכי חם שמראה יחס של התלהבות וחמימות לדברים גשמיים – עד לשם נכנסו הצפרדעים.
וזוהי ההוראה הנלמדת בעבודת ה' היוצאת משתי המכות האלו: את ענייני הקדושה צריך לקיים בחמימות ברגש ובהתלהבות משא"כ בענייני העולם הזה צריכה להיות ההנהגה באופן הפוך לגמרי, באופן של קרירות וריחוק, וע"י זה כל יהודי ויהודי יוכל לשבור את גלות מצרים הפרטית שלו ולעלות מעלה מעלה בעבודת ה'.
יהי רצון שנזכה תכף ומייד לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*