פרשת בשלח
בסוף הפרשה מסופר על מלחמת עמלק בישראל: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם". רש"י שואל מדוע פרשה זו מופיעה בצמידות למריבת מי קדש, שבה בני ישראל התלוננו "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן?", וממשיל משל: אדם הרכיב את בנו על כתפיו והלך עימו בדרך. הבן ראה חפץ, ביקש אותו מאביו והאב נענה. אחר-כך ביקש הבן עוד דבר וכך בשלישית, והאב מילא את בקשותיו. ואז פגשו אדם והבן שאלו: ראית את אבא? אמר לו אביו: "אינך יודע היכן אני? השליכו מעליו, ובא הכלב ונשכו". מדוע רש"י נזקק למשל מפורט כל-כך כדי להסביר רעיון פשוט; הוא היה יכול לומר בפשטות שמלחמת עמלק באה כעונש על שבני ישראל התלוננו על הקב"ה?
אלא שעל-ידי המשל רש"י מסביר את חומרת התנהגותם של בני ישראל. אפשר להבין את עצם התלונה על המחסור במים. אכן, הם ראו ניסים ונפלאות, אבל עכשיו הם חווים מצוקה וצמא. גם 'בן חמש למקרא', שבעבורו רש"י כתב את פירושו, יודע כי העובדה שאביו דאג לצרכיו פעם ופעמיים אינה מבטיחה שלא יתעורר ספק בליבו אם גם עכשיו האב דואג לצרכיו. ויתרה מזו, מלחמת עמלק עלולה הייתה לחזק את הספק אם אכן הקב"ה שוכן בתוך בני ישראל ומגן עליהם. שהרי אם "יש ה' בקרבנו", איך קורה שבא עמלק ונלחם בישראל?
כדי להסביר זאת רש"י מביא את המשל. מצבם של בני ישראל באותה עת לא היה דומה לסתם בן שראוי כי יבטח באביו. הם זכו ליחס יוצא דופן מהקב"ה, בדוגמת בן שאביו נושא אותו על כתפיו ונענה לכל בקשה שלו. כאשר בן כזה שואל פתאום "ראית את אבא?" – זו חוצפה וכפיות טובה, שגורמת לאב להשליך את הבן מעליו. הנשיאה על כפיים מתבטאת במן שהקב"ה הוריד לבני ישראל. הם ביקשו לחם, וכוונתם הייתה ללחם הרגיל, לחם מן הארץ, שאליו היו רגילים במצרים. הקב"ה היה יכול לתת להם לחם כזה, כשם שנתן להם בשר כפשוטו, בשר שליו, ולא בשר מן השמיים. אבל הקב"ה ביטא כלפיהם חיבה יתרה, ונתן להם 'לחם מן השמיים'. כמו-כן עטף אותם בענני כבוד, שהגנו עליהם. לכן התלונות שלהם דומות לבן שאביו נושאו על כתפיו והוא שואל "ראית את אבא?", והעונש היה מיידי – "השליכו מעליו, ובא הכלב ונשכו".
המסר בעבורנו הוא, שהקב"ה נמצא עימנו תמיד ודואג לכל צרכינו, אבל הוא רוצה שנהיה כאותו בן שפונה אל אביו ומבקש ממנו: "אבא, טול חפץ זה ותן לי", שאז "הוא נותן לו". ועל אחת כמה וכמה שעלינו לבקש את הצורך העיקרי ביותר – היציאה מן הגלות. בני ישראל צריכים לבקש מהקב"ה ולצעוק אל הקב"ה על התארכות הגלות – "עד מתי!", ואז הקב"ה ימלא את בקשתנו ויביא לנו את הגאולה האמיתית והשלמה.
(תורת מנחם) באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
