פרשת בא
בפרשת השבוע מסופר על הציווי המיוחד שבני ישראל נצטוו לפני יציאתם ממצרים "ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית" על כל משפחה לקחת כבש לביתה בעשירי לחודש ניסן ולהחזיק אותו בבית למשך ארבעה ימים, וביום הארבעה עשר בניסן לשחוט אותו לקרבן פסח. הטעם לכך שהיה צריך להחזיק את הכבש בבית ארבעה ימים הוא כדי שהמצרים יראו את זה וישאלו את בני ישראל לשם מה אתם מחזיקים את הכבש בבית ומה אתם מתכוונים לעשות בו, ובני ישראל ישיבו להם אנחנו מחזיקים את הכבש בבית כדי לשוחטו ולהקריבו לקרבן.
על כך אומר הרבי מליובאוויטש: הכבש היה אחד מהאלילים המצריים ואם כן בני ישראל היו יכולים לעמוד מול בעיה גדולה, שהרי כשהמצריים יראו מה עושים ל'אלוקים' שלהם הם ישר יבואו וישאלו שאלות. לכן בא הציווי הזה כדי להעמיד את בני ישראל במבחן ולראות האם אמונתם בקב"ה חזקה יותר מהפחד מפני המצריים והאם הם הולכים אחרי אלוקיהם גם כשהדרך כרוכה בסכנה. ובני ישראל עמדו בניסיון הזה ולא מנעו מלספר למצריים שהם הולכים לשחוט את הכבש. ועל כך אומרים חז"ל שאותו התוקף והמסירות נפש שהיו אז לבני ישראל זה מה שהביא אותם לידי כך שהם יגאלו ממצרים. שהרי בשעת יציאת מצרים היו בני ישראל ערומים מן המצוות, כמו שכתוב: "ואת ערום ועריה", "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ולכן הקב"ה נתן את המצווה של קרבן פסח שבזכות המצווה ומסירות הנפש שהייתה להם עבורה הם נגאלו ממצרים.
רואים אנו דמיון רב בין התקופה של ערב היציאה ממצרים לבין תקופתינו אנו. גם אנו כמו אז עומדים על סף הגאולה, תוך ציפייה עמוקה לבואו הקרוב של משיח צדקינו. וכמו שאז הקב"ה דרש מסירות נפש כהכנה לגאולה כך גם צריך להיות היום. בכך אפשר להבין מדוע כיום יש קשיים רבים הן במובן הגשמי והן במובן הרוחני, מכיוון שאנחנו על סף הגאולה והקב"ה מצפה מאיתנו שנעמוד בתוקף ובמסירות נפש מול כל הקשיים הללו תוך גילוי הכוחות האין סופיים החבויים בנשמתו של כל יהודי, ואם צריכים לקיים כל מצווה ומצווה מתוך מסירות נפש כל שכן שצריכים לקיים במסירות נפש את מצוות אהבת ישראל שהוא יסוד התורה כולה (כפי שמובא באריכות בספר התניא ליקוט אומרים פרק לב).
וכשרואים יהודי שהתרחק מהתורה והמצוות חובה לגשת אליו באהבה ובחיבה ולקרבו לתורה, ואם אותו יהודי אינו רוצה לקבל את הדברים עלינו לנסות לדבר איתו עוד פעם ואף אם הוא 'בועט' בזה אין צורך להתרשם מכך שהרי אדרבה העובדה שהוא בועט זה מהווה הוכחה לכך שהדבר נוגע לו ולכן צריך לדבר איתו שוב ושוב עד שהדבר יקלט בנפשו. ואם אדם רואה שהוא לא מצליח להשפיע על השני, עליו לדעת שהוא אשם בכך מכיוון שהאדם השני הוא טוב אך דבריו הם אינם דברים היוצאים מן הלב', ואזי חסר ההמשך 'נכנסים אל הלב', ולכן עליו לומר פרק תהילים שיהיו הדברים יוצאים מן הלב, ואז יהיו נכנסים אל הלב, וכמו אז שבשעת יציאת מצרים על ידי שבני ישראל עמדו בתוקף בכך שלא התרשמו מהמצרים הם זכו להיגאל ולצאת ממצרים ואפילו לקחו את הכסף והזהב שלהם, והמצרים עצמם טבעו בים עד שלא נשאר בהם עד אחד, כן אנחנו נצעד בתוקף ובמסירות נפש מבלי להתרשם מאיש ונזכה במהרה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת מלך המשיח בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
