פרשת קרח
מחלוקת קורח ועדתו על משה רבינו היתה לאחר חטא המרגלים. ושואל על כך הרבי מליובאוויטש: צריך להבין מדוע קורח המתין זמן רב כל כך מיציאת מצרים עד שטען את טענתו על משה 'כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו' כביכול אין מעלה במשה רבינו ובאהרן הכהן על כל בני ישראל, חטאם של המרגלים נבע מטעות. הם ידעו שכאשר יכנסו לארץ לא יוכלו לעסוק בלימוד התורה כראוי כיון שיצטרכו לעסוק בענייני העולם בשביל להתפרנס. לימוד התורה במדבר היה עדיף בעיניהם על קיום המצוות בארץ ישראל, ומשה רבינו השיב להם שהמעשה הוא העיקר. עיקר תפקידו של היהודי בעולם הוא דווקא לקיים את המצוות בעולם הזה הגשמי, דבריו אלו של משה רבינו הם שעוררו את טענותיו של קורח לאור ההבדל בין תורה ומצוות.
עניינה של התורה הוא הבנה והשגה, הלימוד מבוסס על שכלו של האדם וכמובן שיש הבדלים בין אנשים. סדר קבלת התורה היה שמשה רבינו שמע את הדברים מהקב"ה והוא לימד בתחילה את אהרון אחר כך את בני אהרון ואחר כך את הזקנים ובסוף את כל עם ישראל. הלימוד של משה ואהרון לא רק שהיה מוקדם יותר בזמן מלימודם של שאר ישראל אלא גם בצורה אחרת נעלה יותר. המצוות עניינם מעשה, העיקר במצוות הוא הקיום בפועל אין הבדל בין יהודים, כל עם ישראל שווים, הנחת התפילין על ידי משה רבינו שווה להנחת התפילין על ידי היהודי הפשוט ביותר. אמנם יהיה ביניהם הבדל בכוונות, אך המעשה עצמו יהיה שווה, ומכאן טענתו של קרח: כיון שמשה לימד שעיקר תפקידו של יהודי הוא קיום המצוות, הרי בקיום המצוות כל היהודים שווים ואם כן שאל קרח מדוע יהיו משה ואהרון מנושאים מעל כל היהודים? ומה היתה תשובתו של משה לטענותיו של קרח 'בקר ויודע ה' את אשר לו' המתינו עד הבוקר ואז תיווכחו שטעיתם. מעלתו של הבוקר תובן לנו על פי הסברו של האדמו"ר הזקן לנאמר 'תשובה ומעשים טובים' – מעשה המצוות עלול להיות באופן שהם אינם 'מעשים טובים' המצוות לא מאירות ועל ידי תשובה גורמים לכך שהמצוות יהיו 'מעשים טובים' ויאירו.
משל לדבר – היהלומים שמכוסים בבוץ במקום שהיהלומים ינצנצו למרחוק הם כעת דבר שלא מאיר, יש בהם את כל התכונות שיש לכל יהלום, אך הבוץ שעליהם גורם להם להיות חשוכים. ואותו הדבר גם במצוות כאשר רשע גמור עושה מצוות הוא לא מאיר את העולם להיפך הוא מוסיף עניינים שהפוכים מהקדושה בתכלית, ואותו הדבר כאשר אדם מקיים מצווה לצורך צדדי ולא בשביל להשלים את כוונת השם הוא עלול לבוא מזה לגאוה שהיא ההיפך בדיוק ממהותה של המצוה, במקום שהמצוה תחבר אותו להשם היא עלולה לרחק אותו. אסור להפסיק בגלל דבר זה את קיום המצוות, על האדם להמשיך לקיים את המצוות גם אם אינו מצליח לעשותן באופן הראוי. המעשה עצמו גם הוא דבר חשוב וכאשר יעשה האדם תשובה, גם המעשים הללו שלא מאירים עכשיו הם יאירו, אך מצד שני צריך להשתדל כבר בעת העשייה להאיר את המצוות.
זו היתה תשובתו של משה רבינו 'בוקר ויודע ה", המצוות צריכות להיות כמו 'בוקר' מאירות ובאופן שיביאו לידיעת מציאות ה' – ויודע ה", לא מספיק בעצם קיום המצוות אלא החשיבות היא גם באופן העשייה.
וזוהי ההוראה מפרשת קרח: אמנם אנחנו יודעים שלא די בהרגשת הלב וצריך לקיים מצוות בפועל, אך חשוב לזכור שאין להסתפק בעשייה לבדה. חייבים לשלב את המעשה בגשמיות עם עבודה ברוחניות.
לעילוי נשמת דוד בן גבריאל הנולד מן שרה שמשילשוילי
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
