פרשת 'מצורע'
"וארבעה אנשים היו מצורעים" (מלכים ב´, ז, ג)
בשונה מתמיד אתייחס להפטרת הפרשה ולא לפרשה עצמה ישירות. מעבר להקשר הכללי שבין פרשת מצורע, להפטרה העוסקת במצורעים, קוראים אנו בהפטרה על ישומה המעשי של ההלכה "מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יג', מו') – "וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער" (מלכים). כידוע דרשו חז"ל שהארבעה הם גחזי ושלשת בניו (סנהדרין קט' ע"ב, סוטה מז' ע"א). בזה קוימה קללת אלישע "וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם, ויצא מלפניו מצורע כשלג" (מלכים, ה', כז') במלואה, שם שמענו על צרעת גיחזי, והפטרתנו מוסיפה צרעת אף בזרעו.
זה כנראה החלק הקל בעונשו של גחזי. החלק החמור מתואר בתחילת פרק חלק "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא … ארבעה הדיוטות: בלעם ודואג אחיתופל וגחזי" (משנה סנהדרין צ' ע"א). מסתבר שמלבד חטאו של גחזי בפרשת נעמן, עוד תלויה לו קופת שרצים אחרת, והיא שמוסיפה את שמו לרשימה הבלתי מכובדת של אלו אשר נדחו מחיי העולם הבא, שכך שנינו "החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (סנהדרין קז' ע"ב).
הגמרא ממשיכה להסביר את חטאו: "מאי עבד? איכא דאמרי: אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם, והעמידה בין שמים לארץ. ואיכא דאמרי שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך", לפי שני ההסברים האדיר גיחזי את כח הטומאה (עבודה זרה) וע"י פעולת קסמים העמיד את הפסל של ירבעם באויר או גרם לקול שיצא מפיו. ברור שגיחזי היה חוטא ומחטיא את הרבים בעשותו כן.
בגמרא יש הסבר נוסף לחטאו של גיחזי: "איכא דאמרי רבנן דחה מקמיה" רש"י: "דחה תלמידים מישיבתו של אלישע". הגמרא מוכיחה זאת מהנאמר מיד לאחר שגיחזי נענש "ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו" (מלכים , ו', א') – "מכלל דעד השתא לא הוו צר". והגמרא מבינה שסיבת הוספת הספסלים בבית מדרשו של הנביא, היא סילוקו של גיחזי. אכן גם הפרעה לרישום תלמידים, נחשבת להחטאת הרבים כמו עבודה זרה.
חטא זה עולה גם ממקור אחר: "גיחזי אדם גבור בתורה היה, אלא שהיו בו שלשה דברים, עין צרה, ופרוץ בערוה ולא היה מודה בתחית המתים. עין צרה – בשעה שהיה אלישע יושב ודורש, היה גיחזי יושב על השער, והתלמידים רואים אותו ואומרים: אם גיחזי לא נכנס אנו נכנס? אלישע היה יושב ודורש ובני אדם לא נהנו … ופרוץ בערוה שכן השונמית אומרת לאשה 'איש אלוהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד' (מלכים ב' ד', ט') – הוא קדוש ואין תלמידו קדוש שנאמר 'ויגש גיחזי להודפה' – שנתן ידו בהוד שביופיה [=בין דדיה]. ולא היה מודה בתחית המתים …"(ירושלמי).
ועוד דרשו חכמים על יחסו העוין של גיחזי לרבו: "מפני מה נענש גיחזי? מפני שקרא לרבו בשמו, שנאמר (מלכים ב' ח', ה'): "ויאמר גיחזי… וזה בנה אשר החיה אלישע" (סנהדרין ק' ע"א). והצרעת באה כידוע על לשון הרע וגם זה היה בו: "גיחזי ספר לשון הרע ברבו, ודבקה בו צרעת עד יום מותו" (אבות דר' נתן ט'). ומלשון הרע הזה והשקר הזה בא בשבועת שוא שהיא עצמה גוררת צרעת "אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן על ז' דברים נגעים באים – על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא… ועל שבועת שוא דכתיב 'הואל [לשון שבועה, השבע ששלחך אלישע] קח ככרים' " (ערכין טז' ע"א).
ועל כולם – חילול ה': "אלישע קדש שמו של הקב"ה שלא רצה ליטול מנעמן כלום. וגיחזי רדף אחריו ונשבע לו לשקר ששלח אצלו שישלח לו ממון, נמצא זה מחלל שם שמים שקדש אלישע, אמר לו הקב"ה לגיחזי: רשע אתה אמרת 'חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאיתו מאומה' (מלכים, ה', כ') נשבעת בשמי כדי לחללו. חייך 'מאומה' אמרת ומומו [מום שלו] אתה נוטל".
ואנו נוסיף לכאן את הפסוק בתורה המדבר על נטילת חרמים: "ולא ידבק בך מאומה מן החרם" (דברים יג', יח').
ובניו למה נענשו? ייתכן שגם כאן חל הכלל מה שאמרו חז"ל: "… ודואג ואחיתופל וגיחזי ואבשלום … שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם" (סוטה ט' ע"ב). והרד"ק כתב: "שבניו ידעו בדבר". והזהר כתב: "אלישע ראה יותר משאר הנביאים, וראה שלא יצא בן הגון מגיחזי ועל כן קלל את כולם".
ועל דחיה זו של גיחזי בשתי ידיים נענש אלישע וזה לא המקום להרחיב. היות ולא נתן לו פתח לעשות תשובה כדי שגם אחרים ילמדו שה' סולח ורחמן.
בברכת שבת שלום ופסח שמח
הרב רפאל מיכאלי הי"ו מאשדוד
