פרשת אמור
הפרשה פותחת בפסוק "ויאמר השם אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו" (כא-א) אומר רש"י: אמור ואמרתם להזהיר גדולים על הקטנים.
הרב חנניה צ'ולק יו"ר אירגן 'עזר מציון' נכנס באחד הפעמים למרן הרב שך זצ"ל, כשהרב שך ראה אותו אמר לו חנניה, חנניה מה יהיה איתי כאשגיע למעלה? אין לי עם מה להגיע למעלה! אין באמתחתי מספיק מזון לצלוח את הדרך הארוכה, הדרך הנצחית.
שאל הרב צ'ולק, בפליאה את מרן הרב שך כבוד הרב שבעים שנה של הרבצת תורה, ראש – ישיבת פונוביז', הוצאת תחת ידך מאות תלמידי חכמים, רבנים, דיינים, ראשי כוללים וסדרת הספרים של ה'אבי העזרי'. נאנח הרב שך ואמר לרב צ'ולק, אתה צודק, אבל על כל אלה קיבלתי הרבה כבוד ואני צריך מצוות שהיו מוסתרות ומוצנעות וכאלה אין לי הרבה. ועל כך אמר שלמה המלך ע"ה 'כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו' (תהילים מ"ט). שאל הרב שך מדוע שלא ילוו את האדם אותם המעשים שעשה בחייו בעולם הזה? הסיבה אמר הרב שך בגלל כבודו, שקיבל על המעשים שעשה הרבה כבוד.
הגמרא בברכות (ה:) מספרת על רבי יוחנן שהגיע לבקר את רבי אלעזר בן פדת שהיה חולה, וראה שהבית חשוך ואפל, כשנכנס הרים רבי יוחנן את שרוולו, חשף את זרועו וכל הבית הואר. שאל הרב גלינסקי זצ"ל הרי רבי יוחנן לא הסתובב עם כיסוי על פניו, מדוע אם כן הבית לא הואר מאור שעל פניו של ר' יוחנן כשנכנס לביתו החשוך של רבי אלעזר בן פדת? למה היה צריך להרים את שרוולו ולחשוף את זרועו? אמר הרב גלינסקי זצ"ל מכאן שכל מה שמוצנע ומוסתר הוא מאיר ומזהיר.
היה בבני ברק יהודי שהוגלה תקופה ארוכה לסיביר, ביקשו ממנו בכמה הזדמנויות לספר מה שעבר בתקופת שהותו שם, והיה האיש מסרב לספר, והיה אומר לכל הפונים אליו, מה שעברתי עד שהגעתי לסיביר אני מוכן לספר, ומה שעברתי לאחר שיצאתי מסיביר אני גם מוכן לספר, אבל מה שעברתי בסיביר אספר רק בשמים לאחר מותי.
אומר הפסוק בשיר השירים (ז-ב) 'מה יפו פעמיך בנעלים' שואלים חז"ל מהו 'פעמיך בנעלים'? 'פעמיך' אלו פעימות הלב ומהו 'בנעלים'? אל תקרי בנעלים אלה בנעלמים שמי שנותן חיים לאדם אלו פעימות הלב שנסתרות מעיני כל שמהם חי האדם, מכאן שמהפעולות הנעלמות בהם תלוי חייו של האדם.
בפרשתנו ישנם שישים ושלוש מצוות, עשרים וארבע מצוות עשה ושלושים ותשע מצוות לא תעשה, יש מצווה אחת שיש בה גם מצוות עשה וגם מצוות לא תעשה.
כתוב בפרק כ"ב-לב "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני השם מקדישכם", הרמב"ם מונה זאת כשתי מצוות, אומר הרמב"ם שכל ישראל מצווים על קידוש השם. המשנה באבות אומרת 'כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלה לכבודו שנאמר לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו' (פרק אבות ו-יא) אנו אומרים כל בוקר בתפילת שחרית 'ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו' מכאן שכל מטרת כל הנבראים ובמיוחד מטרת בריאתנו להרבות כבוד שמים.
בספר שיצא על הקנטוניסטים מסופר על קבוצת ילדים יהודים שנלקחו מהוריהם והובאו לצבא, ושם ניסו להמיר את דתם, עינו אותם בעינויי תופת וניסו בכל דרך להביאם לשמד רוחני, מרוב העינויים והייסורים החלו הילדים להראות סימני שבירה. יום אחד לאחר שעונו קשות ניגש נציג הילדים למפקד הצבא ואמר לו אנחנו מוכנים להמיר את דתינו, המפקד יצא מגדרו מרוב שמחה, ומיד שלח משלחת להזמין את הצאר הרוסי שיהיה נוכח במעמד הטבלת הילדים. ביום ההטבלה הולבשו הילדים בחליפות מיוחדות, והטכס עם כל האורחים רמי המעלה ופמליית הצאר היתה מוכנה. הילדים נלקחו לנהר סמוך להטבילם ולהמיר את דתם, ומסופר שכל הילדים נכנסו לנהר ואף אחד מהם לא יצא בחזרה, נכנסו פנימה ונשארו שם, חוץ מבועות שראו על פני המים לא ראו כלום, מסרו עצמם על קידוש השם!.
יה"ר שנזכה לקדש שם שמים ונזכה בקרוב לראות בביאת הגואל, "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" אמן.
שבת שלום ומבורך
ר' אליעזר מושיאשוילי הי"ו מאשקלון
לרפואת: בלה מלכה בת שמחה, שבתאי בן סימה, דורית בת דאלי.
זיווג הגון: בת אל בת אורלי, בנימין בן שמחה, צוריאל בן מננה.
