פרשת בהעלותך
מרים הנביאה, אחותם של משה ואהרון, הייתה נתונה בהסגר שבעה ימים לאחר שלקתה בצרעת. סיפור הדברים מתואר בפרשתנו, ובסופו התורה אומרת: "וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם". רש"י מסביר: "זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר 'וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק'". בפשטות היה אפשר לחשוב שהעם המתין ולא נסע, כדי שלא להשאיר את מרים לבדה במדבר. אבל ברור שלא היו משאירים איש לבדו, גם לא את המצורע שנדרש להימצא מחוץ למחנה. חובת ההסגר היא בזמני חניה בלבד ולא בעת מסע. נמצא שמרים הייתה יכולה להצטרף לעם במסעו, אלא שאז תקופת ההסגר הייתה מתארכת, וכוללת גם את ימי המסע. עם ישראל המתין לה כמחווה של כבוד, כדי שתסיים את ימי ההסגר בהקדם.
לכבוד הזה זכתה מרים מפני "שנתעכבה למשה". אין הכוונה להשגחתה מרחוק על התיבה, שכן ממילא לא היה בידה להצילו אילו היה נקלע לסכנה. אלא הכוונה שקיצרה את שעת צערו של משה בהמתינו ל"אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת" (שמות ב,ז), כאשר המליצה לבת פרעה על מינקת עברייה (ומיהרה להביא את אִמָהּ, יוכבד). במשנה (סוטה ט,ב) הניסוח הוא "נתעכבו לה ישראל", ואילו רש"י אומר "חלק לה המקום" (הקב"ה). המשנה מדגישה את רצונם של בני ישראל להמתין למרים, ואילו רש"י, שיש בו עניינים פנימיים, מדגיש שגם החלטה זו כוּונה על-ידי הקב"ה, וזה היה בעצם רצון ה'.
יש כאן מסר לכל יהודי. לעיתים אדם נתקל בקשיים בעבודת ה'. דברים אינם נעשים בקלות. קשיים ואתגרים צצים פתאום וחוסמים את דרכו. האדם תמה: מדוע הדברים מתנהלים כך? הלוא הקב"ה יכול לעשות שהכול יזרום על מי מנוחות! עליו לדעת שהמפתח נתון בידו. הקשיים שהוא נתקל בהם רומזים שרצונו להתמסר לעבודת ה' אינו אמיתי לגמרי. תפקידם של הקשיים לאתגר אותו להתגבר עליהם, על-ידי שיגייס מתוכו רצון אמיתי וחזק.
למעשה יש כאן עיקרון כללי בחיי האדם. כל יוזמה רוחנית צריכה לבוא ממנו עצמו, ואל לו לצפות שהדברים יבואו בהתעוררות מלמעלה. אמרו חז"ל (יומא לח,ב): "הבא ליטהר מסייעין לו". תחילה האדם נדרש 'לבוא ליטהר', ואז מסייעים לו מלמעלה. ולהפך חס ושלום: "בא ליטמא, פותחין לו פתח הטומאה וייכנס בה" (רש"י שם). כך במקרה של מרים: רצונם של בני ישראל להתעכב כדי לכבד את מרים גרם שהענן לא יעלה ובני ישראל יישארו במקום, אף-על-פי שכבר היו מוכנים למסע. הלוא השהייה במקום נועדה לבירור ניצוצות הקדושה שהיו שם, וכשעבודה זו נסתיימה – לא היה טעם בעיכוב נוסף. אלא שגדול כוחו של יהודי לחולל שינוי אפילו בתכנית האלוקית! (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
