פרשת 'וישלח'
לקראת הפגישה בין יעקב לעשיו שלח אליו יעקב שליחים כדי להודיעו על שובו מחרן. מספרת התורה "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו".
על המילה "מלאכים" מביא המדרש שתי פירושים: א. מלאכים – שליחים. ב. מלאכים – מלאכים ממש. אומנם רש"י מפרש מלאכים – ממש, כלומר יעקב לא שלח אל עשיו שליחים בני אדם אלא מלאכי אלוקים ממש.
וליכאו' אינו מובן מניין לו לרש"י (על פי פשוטו של מקרה) לפרש שמדובר כאן במלאכים ממש, הרי יותר פשוט לפרש שמדובר כאן באנשים בני אדם שהם שליחים אל עשיו?, אלא אפשר לומר שכיוון שבסוף הפרשה הקודמת כתוב: "ויפגעו בו מלאכי אלוקים ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה" וגו', הרי לנו שהתורה מדברת כאן במלאכים ומיד וסמוך לזה כתוב: "וישלח מלאכים", מכאן לומד רש"י שמדובר כאן במלאכים ממש המוזכרים קודם.
המגיד ממזריטש, בשבת האחרונה קודם הסתלקותו (י"ט כסלו) אמר תורה על פירוש זה של רש"י, ופירש כך את המילים "מלאכים ממש", את הממש של המלאכים שלח יעקב אל עשיו (דיינו את הגשמיות שבהם) אבל רוחניותם נשארה אצלו. כלומר יעקב שלח אל עשיו רק את החלק הממשי, התחתון, של המלאכים אבל את הצד הרוחני שבהם השאיר אצלו.
וליכאו' יש להבין למה היה צריך יעקב אבינו להטריח מלאכים ולא הסתפק בשליחים בני אדם? למה היה צריך "לבזבז" מהזכויות שלו ולהשתמש במלאכים כדי לפגוש את עשיו, הרי יכול היה לשלוח בני אדם ולשמור את זכויותיו לעולם הבא?. וכן צריך להבין, הרי המלאכים כל עניינם הוא להלל ולשבח לבורא עולם כמו שאנו אומרים בתפילה: "ישתבח שמך לעד מלכנו יוצר משרתים, ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלוקים חיים ומלך עולם" וידוע שאין מלאך עושה שתי שלחויות, ואם כן ע"י שיעקב שולח את המלאכים אל עשיו הוא מבטל אותם מלהלל ולשבח לבורא עולם? התשובה לכך מתבארת בתורת החסידות: יעקב אבינו ידע שישנם ניצוצות של קדושה גבוהים מאוד בעשיו אחיו וכל עוד ניצוצות אלו לא יעלו לקדושה הגאולה מתעכבת, כמו שכתוב" ועלו מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו" – דהיינו להעלות לקדושה את כל הניצוצות שיש בהר עשיו, ובעשיו עצמו. ואז יקויים המשך הפסוק " והייתה לה' המלוכה" דהיינו הגאולה השלמה.
ולכן אמר יעקב, אני אשלח מלאכים, שהם המכובדים והנעלים ביותר בין כל הברואים –מלאכי שמים, כדי שיגרמו להעלות את עשיו לקדושה. ועל זה היה יעקב מוכן "לבזבז" משכרו לעולם הבא כדי לזרז את הגאולה, וגם לגבי המלאכים אין זו טרחה, כיוון שהם בעצמם רוצים שתהיה הגאולה השלמה.
אומנם הם חוזרים ואומרים ליעקב, אומנם כל רצונך שתהיה הגאולה השלמה, אבל כדי לברר אדם אפילו ע"י מלאכים צריך שתהיה אצלו אפילו קצת עבודה עצמית, לצאת מתוך הגלות לגאולה. אומנם אתה יעקב מוכן, אבל באנו אל אחיך (שאתה חושב שהוא אחיך – בדרגתך, אבל הוא אינו בדרגתך אלא בדרגת) אל עשיו, וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו". דהיינו שהוא כלל וכלל לא בדרגא כזאת לצאת מהגלות, ולא רק זאת אלא שעוד בא להלחם אתך (והראיה שהרי בא להלחם, שהרי בגאולה השלימה לא יהיה מלחמה שנאמר: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה) דהיינו שהוא עוד עמוק בגלות.
שליחות זו יש בה הוראה לכל יהודי בכל הדורות.כשם שיעקב אבינו שלח לעשיו "מלאכים ממש" כדי לזככו ולתקנו, כך שולח הקב"ה את נשמתו של כל יהודי אל העולם הזה הגשמי והחומרי, כדי לברר ולזכך את העולם. יעקב אבינו מלמדנו, שהדרך להצליח בשליחות זו היא כאשר רק ה"ממש" של הנשמה עוסק בענייני העולם, ואילו עניינה ורוחניותה נשארים דבוקים בקדושה האלוקית.
כך גם בשליחות המיוחדת של דורינו, הצורך לצאת ולהפיץ את מעיינות התורה והחסידות חוצה: על השליח להיות תמיד קשור במקורו, במשלח, ב"יעקב", ואז מובטח לו שיצליח בשליחותו ושהיציאה אל העולם לא תפעל בו ירידה רוחנית. כאשר פועלים מתוך גישה כזאת, מצליחים לברר את העולם כולו וזוכים להביא את הגאולה האמיתית והשלימה.
שנזכה לכך במהרה בימינו אמן!!!
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף יצחק מירילאשוילי הי"ו מחולון
