פרשת 'שלח לך'
מספרים על שני יהודים שעמדו בפינת רחוב ושוחחו ביניהם. לפתע נעצר מולם יהודי אחר, שהעגלה שבה נסע התקלקלה והוא ירד ממנה על מנת לתקן אותה. אותם שני חברים שמו לב, שבזמן שהיהודי הזה מתקן את העגלה, הוא גם כן קורא תהילים. פנה האחד לחברו ואמר לו: 'תראה איזו חוצפה וחילול ה', בזמן שהוא קורא תהילים הוא מתעסק עם העגלה שלו'. ענה לו חברו בחכמה: 'אשריהם ישראל, אפילו בזמן שהם מתקנים עגלה, הם לא מפסיקים לקרוא תהילים'.
שני אנשים יכולים לראות את אותה מציאות וכל אחד מבין אותה בצורה שונה. אחד מהכללים הגדולים בהבנת נפש האדם וההתנהגות האנושית, הוא שאין ראיית עולם אובייקטיבית. לעולם תהיה החוויה של האדם אישית וייחודית רק לו. תהליך הראייה של האדם אינו מתחיל ומסתיים בעיניים. זה רק מתחיל דרך העיניים, אבל לאחר מכן, בתהליך שאורך שניות ואפילו פחות מכך, המידע מגיע מחוש הראייה אל המוח של האדם.
כשהאדם מקבל את המידע על מה שהוא חווה בעולם החיצוני, מתחולל בתוכו תהליך של זיהוי בעולם הפנימי שלו. הוא חייב לתת הסבר למה שהוא רואה ולקטלג את האירוע כדי לדעת כיצד להתייחס אליו. המוח חייב להסביר לאדם מה הוא ראה. מה יקבע את תוצאות העיבוד הפנימי שמתרחש בתוך המוח של כל אחד מאיתנו?
חכמים במדרש רבה על פרשתנו אומרים, שהעין והלב הם שני סרסורי העבירה. כלומר שהם מתווכים בין האדם לבין המעשה השלילי. כיון שהאדם לא יכול לחפוץ בדבר שהוא לא ראה או חשב עליו, העין והלב, שמסמל את כוח המחשבה, הם שני הכוחות שמעוררים אותו לפעולה.
מצד שני, אנו רואים בפרשתנו את הפסוק המפורסם: 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', שבו הלב קודם לעין. לכאורה זה לא הגיוני. הרי האדם אינו יכול לחשוק ולחמוד דבר מסוים אם הוא לא ראה אותו קודם. אם כן מדוע לא נאמר בפסוק שאסור לתור אחרי העיניים ורק אחר כך אחרי הלב?
אם העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים, היה אמור הסדר בפסוק להיות שונה. ואילו אנו רואים שהתורה ציינה בראש ובראשונה את הלב ואחר כך את העין. מהי הסיבה?
הפרשה מתארת לנו את חטא המרגלים. עשרה מהם חטאו והוציאו את דיבת הארץ רעה. שניים מהם, יהושוע וכלב, נשארו נאמנים לשליחותם והאמינו בקב"ה והעבירו מסר מלא באמונה למשה רבנו ולעם כולו. חכמים אומרים שכל המרגלים, ללא יוצא מן הכלל, ראו את אותם דברים. כולם ראו את בני הארץ הענקים. גם יהושוע וכלב וגם עשרת המרגלים. כולם ראו בכל פינה הלוויות, גם יהושוע וכלב וגם עשרת המרגלים.
למרות זאת, ההבדלים בהעברת המידע והמסר לעם היו שונים בתכלית. המרגלים חששו מאוד, אמרו על הארץ שהיא אוכלת יושביה וכדומה. ואילו כלב ויהושוע, מתוך אמונתם הגדולה בקב"ה, האמינו שניתן להיכנס לארץ ולכבוש אותה. איך יכולים להיות הבדלים כל כך משמעותיים בסקירת המציאות כשהאנשים רואים בדיוק את אותו הדבר?
זוהי הסיבה שהתורה הקדימה את ההליכה אחר הלב לפני ההליכה בעקבות העיניים. האדם רואה את מה שהלב שלו רוצה לראות. האדם לא יראה את מה שהלב שלו לא רוצה לראות. האדם יקלוט בדיוק את מה שהלב שלו מעוניין בו. לכן הלב קודם לעין.
יהושוע וכלב היו חדורים באמונה, ובעיניים של אמונה הם צפו על העולם ועל המתרחש בו. כשהלב של האדם מלא באמונה ובטחון בקב"ה, הוא מסוגל לראות אירועים שונים ולהבין אותם לפי אמונתו הפנימית. חוש הראייה שמעביר למוח של האדם את התמונה של המציאות, הוא עושה זאת ממש כמו מצלמה, ללא שום פרשנות או הבנה. את המשמעות לאירוע נותן המוח של האדם לפי אמונותיו הפנימיות.
בימינו אנו רואים תהליכים היסטוריים שמתרחשים בארץ ובעולם כולו. כיצד אנו מבינים את אותם תהליכים? האם אנו רואים מקריות או את יד ה'? האם דברי הנביאים שלנו ברוח קודשם, מתארים לנו את המציאות שבה אנו חיים או העיתונים וכלי התקשורת השונים? בעיניים חדורות אמונה, כל המציאות תראה לנו אחרת לחלוטין, למרות שהאירועים יהיו אותם אירועים. חיזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'.
מאיר גור
יהי רצון שהדברים יהיו לעילוי נשמת יעקב גור בן יצחק הנולד מן אביגיל
