'לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים' (יט-יד)
והרי כבר נאמר בתורה לא תגזול ומדוע חזרה התורה 'לא תשיג'? אלא מלמד שכל העיקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין, יכול אף בחו"ל כן? ת"ל בנחלתך אשר תנחל בארץ, בארץ ישראל עובר בשני לאוין ובחו"ל עובר בלאו אחד (ספרי) דבר זה בא ללמדנו שככל שאדם נמצא במקום קדוש יותר הוא צריך להיזהר יותר בקדושתו ולא לחטא כמו כשהאדם נמצא בבית הכנסת לא לדבר דיבורי חול משום שהעונש על כך גדול יותר מאשר מחוץ לבית הכנסת, ארץ ישראל בגלל קדושתה חמורה יותר.
דבר נוסף שלמדים מפסוק זה שאפילו אדם אומר שמועה בשם אדם אחר כגון ששמע מראובן ואומר בשם שמעון זה נקרא השגת גבול, גם יש בכך מוסר לאלו שעומדים עם הרכב שלהם באמצע הכביש ועוצרים את כל התנועה או תופסים מקום חניה, היכן שיש שתי מקומות חניה והוא עומד באמצע והשני לא יכול לחנות והוא בהרגשה של שלום עלי נפשי העיקר שיש לי היכן לחנות ולא חושב על השני שיגיע תיכף ודאי שעובר על השגת הגבול וגורם לגזל זמן ועוד הרבה עוונות וזאת רק במחשבה קטנה על הזולת.
'כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום' (כ-י) מדובר במלחמת רשות שבאים להילחם איתה אך גם במלחמה ישנם כללים (לא כמו הברברים דאע"ש ודומיו) עם ישראל הם העם הרחמן ביותר בעולם מצווה להילחם ולא להרעיב ולא להצמיא ולא להמיתה במיתת תחלואים (ספרי) מלחמה לשם מלחמה ולא לשם אכזריות. (אולי אפשר להסביר את שאול המלך שקשה היה לו לקיים את מצוות השם בגלל שהוא היה יהודי מכל הצדדים והרחמנות הייתה טבועה בו חזק, אך דוד המלך שבא מזרע רות המואבית היה בו מידת האכזריות שיכל להשתמש בה כנגד שונאי ישראל ויש אומרים שבגלל זה דוד המלך ע"ה בא מרות כי מלך צריך שתהא בו בנוסף לרחמנות הטבעית של עם ישראל גם אכזריות היכן שצריך) (שמעתי מהרב יועזר אריאל שליט"א). בכל אדם ישנן תכונות נפש שהשם טבע בו אכזריות רחמנות וקמצנות, פזרנות גאווה ענוה וכו' והצדיק זהו האדם שמשתמש בצדק בכל מידה, כי אם ישתמש ברחמנות היכן שלא צריך ולא צודק אז המידה של האכזריות תתעורר בו היכן שלא צריך כי הכוחות ישנם רק צריך להפעיל אותם בצדק. וזו הסיבה שיעקב אבינו שהיה מידת התפארת האמצעי הצליח יותר בחינוך הילדים מאשר אברהם אבינו ע"ה ויצחק אבינו עליו השלום שהם היו קיצוניים במידותיהם, אברהם איש החסד בלי גבולות ויצחק גבורה וכשהיה צריך אברהם אבינו עליו השלום לשלוח את ישמעאל לא יכל כי זה נגד את אישיותו עד שהקב"ה אמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.
'לא תשחית את עצה כי האדם עץ השדה' (כ-יט) ישנם כאן שתי מצוות, מצוות עשה 'ממנו תאכל' ולא תעשה 'ואתו לא תכרות' אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי האדם עץ השדה וכי אדם עץ השדה הוא? אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואתו לא תכרות וכתוב אותו תשחית וכרת הא כיצד? אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרות ואם לאו אותו תשחית וכרת (תענית ז.) כלומר אם התלמיד חכם הגון תלמד ממנו תורה ואל תעזוב אותו, אבל איננו הגון שטה מעליו ועבור ממנו ולא תדבק במידותיו.
ונזכה 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'
הרב יוסף מודזגברשווילי הי"ו מלוד
