פרשת שלח
בפרשתינו מסופר שמשה רבינו שולח שנים עשר אנשים אחד מכל שבט בכדי שיבדקו את ארץ ישראל האם העם היושב עליה "החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב" והאם הארץ הזו טובה או רעה השמנה היא אם רזה וכו'. כאשר המרגלים נכנסים לארץ ישראל הם רואים שם ערים בצורות גדולות, אנשים ענקים מאוד וכאשר הם חוזרים בחזרה למחנה ישראל הם מוציאים את דיבת הארץ רעה ובכך גורמים שעם ישראל לא רוצה להיכנס לארץ.
האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בספרו "ליקוטי תורה" (פרשת שלח) שואל על כך: איך יכול להיות שהמרגלים חטאו בחטא כזה שהם הוציאו את דיבת הארץ רעה והרי לא מדובר בסתם אנשים, המרגלים היו ראשי בני ישראל, מדובר היה באנשים גדולים וצדיקים ואיך קרה שהם חטאו כך, זאת ועוד, כל הסיפור הזה היה לאחר יציאתם של עם ישראל ממצרים המקום בו הם השתעבדו מאתים ועשר שנים עד שהקב"ה הביא את עשר המכות על המצרים וקרע להם את ים סוף?!.
עונה על כך אדמו"ר הזקן: הטענה של המרגלים לא הגיע מחוסר רצון לעבוד את הקב"ה או חלילה לעשות משהו נגד הקב"ה, אלא להיפך דווקא משום שהם רצו לעבוד את הקב"ה הם חששו שהכניסה לארץ ישראל תפריע להם בעבודת השם ולכן עדיף יותר להישאר במדבר.
המרגלים סברו שהמדבר הוא המקום המושלם בשביל לעבוד את הקב"ה ללא כל הפרעות, את האוכל הם קיבלו – 'מן' מהשמים, את המים הם קיבלו מבארה של מרים, ובגדיהם נשתמרו ולא בלו ולכן זה המקום שבו כדאי ללמוד תורה ולקיים את המצוות ללא שום מניעות וטרדות. משא"כ טענו המרגלים אם ניכנס לארץ אנחנו נהיה בבעיה שהרי הארץ הזו היא 'ארץ אוכלת יושביה' אנחנו נצטרך לעמול לפרנסתינו ולהיות שקועים בגשמיות וזה יגרום לנו לאבד את הדרגה הרוחנית שבה היינו בהיותינו במדבר. ומה שאמרו המרגלים 'לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו' שהקב"ה כביכול לא יכול לגבור על יושב הארץ, הם באו לומר אמת הדבר שהקב"ה יכול לחולל ניסים ונפלאות, אך יש פה דבר שסותר את עצמו, איך אפשר לחיות חיים רוחניים של תורה ומצוות בו בזמן שאנחנו אמורים לחיות חיים גשמיים וחומריים בארץ ישראל. ובכך חטאו המרגלים, הם חששו שגשמיות ורוחניות לא הולכים ביחד אבל הם לא הבינו שזהו רצונו של הקב"ה שנחייה חיים רוחניים ונכניס את אור הקדושה דווקא בעולם הזה הגשמי והחומרי.
התורה לא ניתנה למלאכי השרת שלהם אין כל טרדות ודאגות ושיכולים לדבוק בהקב"ה ללא כל הפרעות, התורה נתנה דווקא לנו להבין לבני האדם כדי שנקיים את התורה דווקא מתוך החיים החומריים של העולם הזה.
ההוראה הנלמדת מכל האמור הוא: שלכל יהודי ויהודי ניתנו הכוחות לעבוד את הקב"ה גם אם יש לו טרדות בענייני עולם הזה הן בפרנסה או בדברים גשמיים אחרים, זהו רצונו של הקב"ה שבתוך כל המצב הזה הוא יגלה את האלוקות שבדבר.
שבת שלום
התמ' סימון יוסף ג'נאשוילי הי"ו מלוד
