פרשת בלק
פרשתנו פרשת בלק, פותחת בפסוק: "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי". פרשתנו אם כן נקראת על שמו של אותו אדם רע לב, אותו אדם שרצה לגרום לכיליון ולהכחדה של העם היהודי, וקשה להבין איך יכול להיות שפרשה שלימה נקרית לדורי דורות על שמו של בלק???.
את השאלה הזאת הייתי שואל את עצמי במשך שנים, והדבר באמת צריך ביאור.
לאחר שנים של חשיבה ועיון, הבנתי שהתשובה מאוד פשוטה וברורה, היא כתובה בהמשך הפסוקים:
"וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא".
באו ונסכם: בלק מלך מואב רואה שעמים ומלכים נופלים ומפסידים לעם ישראל בחזית הקרב, הוא פוחד יחד עם ממלכתו, ומחליט ללכת ולאחד כוחות עם מדיין, למרות שהם השונאים שלו, וכ"ז אך ורק כדי להילחם ביהודים.
יוצא שלבלק א"כ יש אינטרס זמני לעשות שלום עם מדיין, ומטרתו היא להפיל את העם היהודי אחת ולתמיד.
במדרש חז"ל ממשילים משל על בלק, ומספרים על שני כלבים שהיו שונאים אחד את השני. יום אחד ראה אחד הכלבים שזאב מגיע לטרוף את שונאו, אמר לעצמו ואמר: "אם אני לא אלך היום ואעזור לשונאי, מחר יבוא הזאב ויטרוף גם אותי".
כך א"כ מידותיו של בלק, כל העזרה והתמיכה שהוא נותן למדיין היא עזרה בעלת מצפון אינטרסנטי. בלק מלמד אותך תעזור לשני רק אם ייצא לך מזה משהו.
לא סתם פרשה זו נקרית בכל שנה ושנה בתקופה הסמוכה לימי בין המיצירים, הימים שבהם נחרבה ירושלים והוגלה העם היהודי מארצו. אחת מהסיבות שגרמו לחורבן שני הבתים היא שעם ישראל לא היו מספיק מאוחדים ביניהם, לא היה להם מספיק "ואהבת לרעך כמוך".
התורה מגיעה ומעוררת אותנו, "תתעוררו בלק!!!", אתה אל תהיה כמותו אל תעזור רק אם ייצא לך מזה משהו, אל תהיה שם בשביל השני רק אם זה "בשבילך", זאת לא הדרך שבה אתה צריך ללכת, זאת הדרך של בלק.
אסיים במעשה שאירע בימות השואה, אותו סיפר האדמו"ר מקלויזנבורג, רב גדול שאיבד את כל משפחתו במאורעות השואה.
הוא סיפר שכאשר עבד במחנות העבודה, ראה אדם בעל קלסתר פנים מרשים, אדם שהיה בטוח שהוא שראה איפשהו, אלא שלא זכר היכן. הרב התפעל ושאל אותו "אני מכיר אותך, ראיתי אותך כבר פעם אחת איפשהו, אבל אני לא זוכר איפה?" ענה לו אותו יהודי בבכי: "אני הייתי שר האוצר של הונגריה, העליתי את הכלכלה המדינית בצורה כה מוצלחת עד שהחליטה ממשלה בתור אות כבוד להדפיס את דמותי על הכסף המקומי. באותם שנים נשאתי אישה לא יהודייה, ונולדו לנו שני בנים, וכשהמלחמה החלה, שכחו אותי גם ההמשלה וגם אשתי זרקו אותי לנאצים הארורים ולא זכרו ממני מאומה ואת אשר עשיתי להם, הם ניצלו אותי ורק היו שם בשבילי כשהם היו צריכים".
מורי ורבותי היקירים הבה ונתחזק ונתעורר, ואל נהיה כבלק מלך מואב, אלא נעזור אחד לשני כאיש אחד בלב, ובכך נזכה לגאולה השלימה והקרובה.
בברכת שבת שלום.
הרב אלישי זיזוב, באזל שוויץ
