פרשת שופטים
הציווי למנות שופטים ושוטרים נאמר בלשון יחיד: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", אומרים בעלי המוסר, שכאן רמזה לנו התורה, שכל אדם צריך להעמיד שופטים ושוטרים על דרכיו ומעשיו, האם הם עפ״י חוקי התורה או לא. ועל דרך המוסר אין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל שבת (דף קלט.) יש כאן לימוד נוסף, והוא, שגם את השופטים ושוטרים שצריך האדם להעמיד על עצמו, הוא לפי היכולות והכוחות שחנן אותו הבורא, כל אדם ואדם נמדד אצל הקב"ה לפי הכלים שניחן בהם, ורק כך על האדם לשפוט את עצמו, אפשר להיות שמעשה מסוים אצל אחד הוא עוון, ואצל זולתו לא נחשב לעוון, וכן להיפך בעשיית מצוה אצל אחד הוא מצוה ואצל זולתו לא. וזהו מה שאמרה התורה "שופטים ושוטרים תתן" – איך תתן אותם? לפי הדרגה והכוחות שלך. וכן הוא מפורש במדרש (בראשית רבה צג, י) ״לכשיבא הקב״ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא".
הגמרא בעבודה זרה (ד.) אומרת: "מה דגים שבים כל הגדול מחברו בולע את חברו, אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחברו בולע את חברו, והיינו דתנן רבי חנינא סגן הכהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". אבות (פ"ג מ"ב) מבינים אנו, שאם לא היה מורא מלכות בעולם, היה כל אחד 'אוכל' את השני. אולם לכאורה קשה מדוע לגבי הדגים נאמר: "כל הגדול מחברו בולע את חברו", ולגבי האנשים לא כתוב ש"אדם גדול היה אוכל את הקטן", אלא "איש את רעהו"? אלא, שבאה הגמרא ומחדשת שבני אדם הנם גרועים יותר מבעלי החיים, שכן בעוד אצל הדגים רק הגדול אוכל את הקטן, בני האדם היו אוכלים גם את החברים שלהם… רבי חיים מוולוז'ין מבאר שגמרא זו רומזת למלכות שמים: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות", צריך האדם להתפלל על שלומה של מלכות שמים. וכונת הדברים היא, שכאשר אדם נמצא בצרה, הוא מרגיש את עצמו מסכן ופונה לקב"ה שיושיע אותו, אולם עליו לדעת כי בשעה שאדם מישראל סובל, שכינה אומרת: "קלני מראשי קלני מזרועי" (סנהדרין פ"ו, מ"ה), בבחינת "עמו אנכי בצרה" (תהלים צא, טו), ולפיכך כאשר עומד האדם ומתפלל להיוושע מצרתו, מן הראוי שיתפלל גם על הקב"ה ועל השכינה הנמצאת עמו בצרה! המדרש תנחומא אומר: "ושפטו את העם משפט צדק" – שהיו מטין את העם לכף צדק. אמר ר' יהודה בר' שלום, שהיו מטין ומלמדין עליהם זכות לפני הקב"ה. ממי אתה למד? מגדעון בן יואש שבימיו היו ישראל בצרה, והיה הקב"ה מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא היה מוצא, שהיה הדור דל במצוות ובמעשים. כיוון שנמצא זכות בגדעון, שלימד עליהם זכות, מיד נגלה עליהם המלאך, שנאמר "ויבא אליו מלאך ה' ויאמר לך בכחך זה", בכוח זכות שלימד על בני. המידה הזאת לדון את כל אדם לכף זכות, להמליץ טוב על אדם מישראל, ולהיות סניגורו ופרקליטו — היתה כל כך חשובה בעיני חז״ל עד שהיו בודקין בזה כשרות איש וצדקתו, כדאיתא במס׳ תענית(דף כא:) שאביי שלח זוגא דרבנן לבדוק לאבא אומנא שהיה מפורסם כאדם כשר. ובמה בדקוהו החכמים? הם לא בדקו התפילין שלו או הטלית שלו ואף לא מזוזותיו לא הסתכלו איך התפלל, ואיך האריך באחד! גם לא חקרו ודרשו אם זהיר הוא בשעטנז. החכמים ששלח אביי בדקו את אבא אומנא באופן אחר לגמרי. אחרי שהאכילם והשקם וקיפל תחתיהם תכשיטי צמר לישון בהם, כרכו החכמים את התכשיטים ולקחום לשוק למכרם. אחרי כן שאלו אותו במה חשדת אותנו? ואבא אומנא ענה: ״חשבתי שפדיון שבויים נזדמן לחכמים והם בושים לומר לי״. ומזה שהיה כל כך זהיר לדון את חברו לכף זכות למדו החכמים, ששלח אביי לבדוק את אבא אומנא, שאדם כשר היה. ומכאן מוסר אלו שחושבים שלמצוא פסול ופגם בכל אדם סימן כשרות הוא.
וכבר רבותינו אמרו ב"מ (דף נט:) מום שבך אל תאמר לחברך וכן ועוד אמרו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים ב"ב (דף ס:) ב"מ (דף קז:) סנהדרין (דף יח.) וכן בהמשך (דף יט.) ובאמת במידה זו לדון לכף זכות הצטיינו רבותינו בכל הדורות. וכלל גדול הוא: ״לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל״(במדבר כ״ג, כ״א). וכדברי המשנה באבות (פ"א מ"ו) הפלא יועץ (ערך סנגוריה) מביא את הגמרא במסכת בבא קמא (נ.): על נחוניא חופר שיחין, פעם לא היו מים אין ברז, ואין מי עדן. מי שהיה רוצה מים, היה צריך לחפור בור, סד אותו בסיד, וכשהיה יורד גשם, המים היו מחלחלים לתוך הבור, והיו מוציאים ומרתיחים את המים. ושותים. רב נחוניא, חוץ ממה שהוא הכין לעצמו, הוא הכין לעולי רגלים. עשה בורות לאורך כל הדרך לירושלים. יום אחד, מספרת הגמרא, נפלה בִתו של נחוניא חופר שיחין, בתוך בור כזה. באו אצל ר' חנינא בן דוסא, ואמרו לו שבתו של רבי נחוניא חופר שיחין נפלה לתוך בור של מים. שעה ראשונה, אמר להם שלום היא בסדר, לא לדאוג. באו שעה שניה, אמרו לו רבי, היא לא יוצאת, גם בועות של חמצן לא רואים יותר. אמר להם, תפסיקו לדאוג, היא בסדר. שלום. שעה שלישית, אמר להם היא יצאה מהמים. רצו כולם לראות, ובאמת, היא יצאה מהמים! באו אליה ושאלוה ילדה, איך יצאת? אמרה להם זקן של רחלים נזדמן לי, וזקן רכוב עליו. שואל רש"י, מי זה הזקן? אומר רש"י האיל, זה אילו של יצחק, והזקן שרכוב עליו, זה אברהם אבינו. למה דוקא איל של יצחק? התשובה פשוטה אם נחוניא חופר שיחין, דואג שלכולם יהיה מים, ואברהם אבינו דואג, שיהיה אוכל לכל אחד, אז אמר אברהם אבינו אם הוא הולך בדרך שלי, אז אני אחראי עליו. הולך אברהם אבינו, ומוציא את בתו של ר' נחוניא מן המים. רצו כולם לר' חנינא בן דוסא, ושאלו אותו רבי, נביא אתה?! מאיפה ידעת שהיא תצא? אמר להם: לא נביא אני ולא בן נביא, אלא אמרתי, דבר שאותו צדיק מצטער בו, ייכשל בו זרעו!? נחוניא חופר שיחין, לא חופר את זה בשבילו, הוא חופר את זה בשביל הציבור! איך ייתכן שבתו תינזק בדבר כזה? ממשיכה הגמרא ואומרת אמר רבי אחא, אף על פי כן מת בנו בצמא שנאמר (תהילים נ' ג') "וסביביו נשערה מאד" מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה. וכן הוא ביבמות (דף קכא:) למרות כל זה, שהוא אמר שלא ייתכן, שדבר שהצדיק עוסק בו, ייכשל בו זרעו, הבן שלו מת בצמא.
שואל כאן הפלא יועץ שאלה עצומה: למה הבן שלו מת בצמא? הבן שלו יכול למות בתאונת דרכים. הבן שלו יכל למות בחנק, למה הוא מת בצמא? למה אותו דבר, שאמר ר' חנינא בן דוסא, לגבי הבת, יכלו להגיד גם כאן יתכן שדבר שעושה אותו צדיק, ודואג למים לאנשים, אז לבן שלו לא יהיה מים, הוא ימות בצמא? ויש שרצו לומר שיש הבדל הבור הזה, שבו נפלה בתו של ר' נחוניא חופר שיחין, את הבור הוא חפר! את המים, ר' נחוניא חופר שיחין לא הביא! מים, מביא רק הקב"ה, ר' נחוניא רק מכין את המקום, כדי שהמים ייכנסו בפנים. את המים עצמם הוא לא מביא. מהיא שם הרב בשם השיטה מקובצת, הטעם בבתו של נחוניא חופר שיחין, שכאשר לימד עליה זכות רבי חנינא בן דוסא ואמר אפשר דבר שנצטער אותו צדיק יכשל בו זרעו, תכף עלתה מן הבור, ובנו מת בצמא, לפי שלא היה מי שילמד עליו זכות. כותב הפלא יועץ ומכאן יש לנו לדעת וללמוד, כמה יש לאדם ללמד זכות בשעת צרה. נמצינו למדים שאם שמעת שלפלוני, יש קשיים בפרנסה, אתה יכול להגיד ריבונו של עולם, אדם כזה צדיק יהיה לו קשיים של פרנסה? יתכן, שלאדם שנותן כל כך הרבה צדקה, יהיו קשיים של פרנסה!? אתה שומע שהבן אדם הזה חולה, תלמד עליו זכות ריבונו של עולם, יתכן שאדם שמוסר את עצמו על עם ישראל, יהיה חולה?! אתה שומע על אדם, שילדיו מעוכבי שידוך, תלמד עליו זכות! כי הקב"ה מצפה, שבני אדם ילמדו זכות, אחד על השני. יהי רצון שנזכה לכך אמן.
הרב רפאל טטרוא
ירושלים
