פרשת ויקרא
"קרבן נדבה"
שואל הסטייפלער זצ״ל, איני מבין דין קרבן נדבה. אם הקרבן הזה דרוש לשלימותו של האדם, מדוע אינו חובה, ואם אין דרוש, מדוע מקריבים אותו כנדבה. ומתרץ, דאדם חייב כדי להגיע לעבודת ה׳ מלאה גם להתנדב כלפי הקב״ה.
וכמו שרואים אצל בעלי תשובה, דלפעמים חרדים מעיקרא מקנאים בהם, בהתלהבות שלהם במצוות, בחשק שלהם בתפילה, מדוע זה כך?! ועוד, מסבירים החרדים א׳ לשני, ״אל תדאג״, זה יעבור להם עוד שנה, שנתיים. וזה אכן קורה, הם מאבדים לאט לאט החשק. הכיצד? דכל עבודת ה׳ שלהם בהתחלה היא בצורה של התנדבות. אנחנו, ״תינוקות שנשבו״ בין השגרה, מבחינתנו הכל ״מצות אנשים מלומדה״. וז״ש: ״מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב״, ואומרת הגמ׳ (חגיגה ג'), זו בתו של אברהם אבינו שקרוי נדיב. שואלת הגמ; אברהם קרוי ״נדיב״ ולא יצחק ולא יעקב.
אך לפי מה שהסברנו אכן כן, אברהם אבינו גדל בביתו של תרח, הכל אצלו היה בהתחדשות, בהתנדבות, יצחק ויעקב גדלו ב״בני ברק״ היו ״תינוקות שנשבו״, ומכל זה רואים כמה חשוב לעשות דברים לקב״ה בבחינת ״התנדבות״, לפעמים אדם זקוק לכך, שיקבל על עצמו איזו הנהגה קטנה ביותר בעבודת ה׳ מזמן לזמן כדי שתוליד בו התחדשות אהבה כלפי ה; ולואי שנתמיד בכך.
ומהו ״מן הצאן״
דר׳ יוסי דמן דוקרת, דהיה לו חמור מיוחד במינו. היה שם עליה שלט: ל – 3 שעות סך כך וכך, ליום שלם סך כך וכך, ללא השגחה ושמירה ופיקוח. וכך היתה עושה, דמי שהיה מעבידה לא לפי מה ששכרה, היתה מפסיקה באותו רגע לעבוד!. ופ״א, העמיסו עליה משא, ולאחר כמה ״נגלות״, פירקו את כל המטען, שמו הכסף המדוייק, והיא לא זזה! א״ל, זוזי, והיא לא זזה ומפריעה להם בדרך, אמרו אולי הכסף לא ניתן במדוייק, בדקו וראו שהכל בסדר!. הלכו לר׳ יוסי א״ל, החמור לא זז! א״ל, אולי הכסף לא נתתם במדוייק, א״ל בדקנו והכל בסדר, א״ל, אולי שכחתם משהו אצלה, ובדקו ומצאו שנשכח אצלה זוג נעליים, הסירו ממנה והחמור זז!. וזהו ״מן הצאן״ – למדו מבהמות, בקר וצאן כיצד לעבוד את ה׳! מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם!
״ויקרא אל משה…״
ידוע כי א׳ ד״ויקרא״ זעירא היא. ומדוע, אמר מ״ר ע״ה, דכל קריאה וקריאה של ה׳ אליו לשון מקרה הוא כמ״ש ב״בלעם״ ו״יקר״ ולא ויקרא. אמר לו ה' אתה תכתוב "ויקרא" – דאצלך אין זה ל׳ מקרה וכ׳ "ויקרא" בא׳ זעירא מתוך ענוותנותו.
אומר א׳ מהמפרשים, והרי כ׳ כבר פעמיים בחומש שמות, ד״ויקרא ה׳ אל משה לאמור" במעמד הר סיני ומדוע שם לא כ׳ מ״ר "ויקרא"?! ותירץ דשם היה זה לעיני כל ישראל, כשברבים אתה מנסה לגלות ענוה, ענוה פסולה הוי, דהוי "גסות רוח" ולא ענוה, אך בסתר, כמו בפרשתנו, ענוה אמיתית היא.
ועוד פירש מדוע כ׳ "ויקרא" בא׳ זעירא. דהרי הא׳ מסמלת אלוקות: אומר הקב׳׳ה לאדם, מדוע מביא אני עליך ייסורין, דהרי רוצה הקב׳׳ה שהאדם יתקרב אליו, ולכן מנסה להזכירו כי הוא קיים ומשגיח על ברואיו. ואם אדם עדיין דורש "ויקרא" – דאין הייסורים אלא מקרה, ממשיך הקב׳׳ה עוד ייסורים עליו, עד שקולט שזה "ויקרא" ולא "ויקר". ע"כ, ודאי דאצל אנשים גדולים שמבינים מהר שהייסורים הם מאת ה', לא שייך להכותם הרבה, ולכן כ׳ אצל מ״ר ל"ויקרא" בא׳ זעירא!
ועוד כ׳ בהמשך הפרשה:
"וישחט את בן הבקר לפני ה״׳
לגבי שחיטה, כידוע כ׳ בש״ע דשוחט צריך להיות "יר׳׳ש מרבים". מה פירוש הביטוי "מרבים", תאמר "גדול", "חסיד" וכו׳ מהו "מרבים". ותירצו ע"כ, דהרי מה פתאום שהשחיטה תתיר בהמה שהיתה אסורה קודם השחיטה, וכי השוחט נאמן לומר "שחטתי והיתר היא", אלא לפי מ״ש בש״ע ודאי דנאמן, דהרי להתיר בעינן שני עדים, וכאן השוחט הוא "יר׳׳ש מרבים", כלומר הוא יר״ש כמו 2 עדים!. ועוד כ׳"וזרקו הדם על המזבח סביב". כ׳ בתהילים "כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו". מהו פירוש המילים:
אם נסתכל נראה ד״מזרח״ הוי בגימטריא 255. ו״מערב״ הוי בגימטריא 312. וההפרש ביניהם הוי 57 גימטריא מזבח. כלומר ״כרחוק מזרח ממערב״ דהוי המזבח, הרחיק ממנו את פשעינו, דהמזבח שמוצב בין מזרח למערב הרחיק ממנו את פשעינו, בהקרבת קרבנותינו!
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
