פרשת שלח
שנים-עשר המרגלים עשו את כל המסע שלהם בארץ ישראל כשהם יחד, בקבוצה אחת (חוץ מפרק הזמן שבו כלב הלך לחברון להשתטח על קברי האבות, כדברי רש"י בפרשתנו). דבר זה עולה גם מתיאור נשיאת הפירות הגדולים: "שמונה נטלו אשכול", ומכאן שהמרגלים הלכו יחד. לכאורה דבר זה תמוה, מכמה סיבות. ראשית, הוא סותר את הזהירות והחשאיות המתחייבות ממשימת הריגול. מרגלים מבקשים להיטמע בסביבה שהם מרגלים כדי שלא ייחשפו, ובוודאי אינם צועדים כקבוצה אחת של בני-אדם זרים, דבר המעורר מייד חשד.
שנית, מבחינת השגת יעדי השליחות, פיזור המרגלים יביא תועלת רבה יותר מהליכה קבוצתית. המרגלים גם היו נשיאי השבטים, ואך טבעי שכל אחד יסייר בנחלה המיועדת לשבטו. איזה צורך יש שכל שנים-עשר המרגלים יתורו את כל הנחלות? שלישית, פיזור המרגלים היה חוסך נס מיותר. חז"ל אומרים שהקב"ה קיצר להם את הדרך כדי שיספיקו לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה בתוך ארבעים יום. בפסוק נאמר "וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם", ועל כך רש"י שואל: "והלוא ארבע-מאות פרסה על ארבע-מאות פרסה היא ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום, הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב, והם הלכו אורכה ורוחבה!". והתשובה היא שהקב"ה "קיצר לפניהם הדרך". אבל אילו היו מתפזרים, המשימה הייתה מתבצעת בתוך גבולות הזמן בדרך הטבע ובלי צורך בנס.
ההסבר הוא, שמשה רבנו הורה לשנים-עשר המרגלים לתור את הארץ כקבוצה אחת, כדי להטמיע בהם את ערך האחדות. לכן משה עצמו שלח אותם, כמו שכתוב "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה", ולא כמו משימות אחרות, שנעשו על-ידי הנשיאים. על-ידי זה ביקש להחדיר בהם את עניין האחדות. האחדות היא עניין יסודי ביותר. מכיוון שהקב"ה ברא את העולם כולו והוא מחיה אותו בכל רגע, הרי המסקנה המתחייבת היא שהבריאה כולה היא ביטוי של האחדות האלוקית. הכרה זו שוללת את התפיסה שהייתה בקרב אומות העולם, שהעולם מנוהל על-ידי כוחות רבים, שכל אחד מהם הוא מציאות עצמאית, חס ושלום.
שילוח המרגלים הוא שליחות מתמדת. יהודי נדרש 'לרגל' בעולמו של הקב"ה, ולחפש בתוך הבריאה את האחדות האלוקית. אמנם במבט שטחי נראה שהעולם מתנהל על-פי חוקי טבע נפרדים, אבל במבט מעמיק אפשר לזהות שיש בורא אחד לבריאה כולה. הבנה זו חדרה בימינו אפילו לעולם המדע. בעבר הייתה הגישה של חכמי הטבע לחלק כל דבר ולומר שהוא מציאות לעצמו, ואולם בימינו התחילו גם אומות העולם להכיר את האמת ולחפש את האחדות בין כל הכוחות וכל הברואים, ובכך העולם מתקרב להכרה שהריבוי הקיים בעולם נובע מהקב"ה, שהוא האחדות הפשוטה. בכך העולם מכין את עצמו לקראת הגאולה, שבה תתגלה האחדות האלוקית בבריאה לעין כול.
(תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
