פרשת לך לך
לך לך – המסע הגדול שמתחיל בצעד קטן
בפרשת השבוע, "לך לך", אנו פוגשים את הרגע שבו ההיסטוריה האנושית מקבלת תפנית דרמטית. הקב"ה פונה אל אברם ואומר לו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". שלוש מילים פשוטות "לך לך" פותחות מסע לאומי ורוחני שנמשך עד ימינו.
חז"ל (בראשית רבה ל"ט, ט') מסבירים כי "לך לך" פירושו "לך – להנאתך ולטובתך". לכאורה, הציווי קשה לעזוב בית, משפחה ותרבות מוכרת – אך הקב"ה מגלה לו שהמסע הזה הוא לא עונש אלא מתנה. מתוך הוויתור והעזיבה ייוולדו ברכה, שם טוב ומשמעות נצחית.
אבל מדוע לא לומר פשוט "צא לדרך"? למה הכפילות "לך לך"? המדרש (זוהר חדש, לך לך, ט"ז ע"א) מלמד שהמילים הללו הן קריאה פנימית – לא רק ללכת פיזית, אלא ללכת אל עצמך. כל אדם נדרש בחייו להיפרד מההרגלים, הדעות הקדומות והגבולות שהעולם שם עליו, כדי לגלות את מהותו האמיתית.
הרמב"ן שואל: מדוע אברהם נבחר דווקא ברגע זה? והוא משיב – משום שאברהם כבר הוכיח את עצמו בעבר, כשהתייצב מול תרבות אלילית שלמה. "לך לך" הוא ההזדמנות האלוקית להוציא את מה שכבר גילה בעצמו – אמונה מוחלטת.
הגמרא (ברכות ז') מלמדת: "הקב"ה אוהב את הצדיקים המוסרים עצמם למען שמו". זהו אברהם – אדם שמוכן להותיר הכול מאחור למען אידיאל רוחני, בלי לדעת מה מחכה לו. כאן טמון יסוד עצום: האמונה האמיתית מתגלה דווקא כשאין לנו ודאות.
הרב קוק כותב ב"אורות" כי "המסע הרוחני של אברהם הוא אב־טיפוס לכל מסע של עם ישראל ושל כל יחיד ויחיד". יש רגעים שבהם החיים דורשים מאיתנו שינוי – מעבר מקום, עזיבת עבודה, או אפילו שינוי פנימי בדפוסי חשיבה – והצעד הזה מלווה בחשש. אבל דווקא בצעד הזה מסתתרת הברכה.
הפסוק ממשיך: "ואעשך לגוי גדול ואברכך". הברכה אינה באה לפני ההליכה, אלא אחריה. זהו חוק רוחני: הברכה מחכה מעבר לפינה, אך היא מתגלה רק אחרי שנעז לסטות מהשביל המוכר.
חז"ל (אבות ה', ג') מזכירים שאברהם עמד בעשרה ניסיונות, והראשון שבהם היה "לך לך". יש בכך רמז עמוק – כל מסע גדול מתחיל במוכנות להתנסות, לצאת מהנוחות, ולסמוך על ההשגחה.
מדרש נוסף (תנחומא, לך לך, ג') מספר שאברהם דמה לאדם שמטייל וראה ארמון בוער. הוא שאל: מי בעל הארמון? והקב"ה השיב: "אני בעל העולם". זהו רגע ההכרה – שהעולם אינו הפקר, שיש לו בעלים, ושיש תפקיד לאדם בתוך הסיפור הגדול.
הרמב"ם ב"הלכות עבודה זרה" מתאר את גילוי האמונה של אברהם לא כתהליך של רגע אחד, אלא כמסע ארוך של חקירה, עמידה מול התנגדות והפצה של רעיון חדש בעולם. גם בחיינו, האמת הרוחנית אינה תמיד מתגלה בבת־אחת – היא נבנית צעד־צעד, אמונה אחר אמונה.
בימינו, "לך לך" אינו תמיד כרוך בעזיבת בית פיזית. לפעמים זהו מסע רגשי או רוחני – להתרחק מהשפעות מזיקות, מהסחות דעת, או מהרגלים שמרחיקים אותנו ממי שאנחנו באמת. כל צעד כזה דורש אומץ, אבל גם פותח פתח לברכה גדולה יותר.
המסר של פרשת לך לך לחיים המודרניים ברור: אל תפחדו לצאת למסע האישי שלכם. לא תמיד תדעו את כל הפרטים מראש, ולא תמיד הדרך תהיה נוחה, אבל אם תצעידו את עצמכם "אל הארץ אשר אראך" – כלומר, אל הייעוד שהקב"ה מייעד לכם – תגלו עולמות שלא ידעתם על קיומם.
במילים של רבי נחמן מברסלב: "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר – לא לפחד כלל". אברהם אבינו מלמד אותנו שהפחד הוא טבעי, אבל האמונה יכולה לגבור עליו.
כשאנחנו פותחים את השבוע עם קריאת "לך לך", כדאי לשאול את עצמנו: מהו הצעד האחד שאני צריך לעשות כדי להתקרב לייעוד שלי? מהו ה"לך לך" האישי שלי? התשובה לשאלה הזו יכולה לשנות חיים שלמים.
שבת שלום
הרב אלישי זיזוב גרמניה, פרנקפורט
