פרשת דברים
בספרי החסידות מוגדר חורבן בית המקדש – "אור החסד בכלי הגבורה". כלומר, ה'כלי', הביטוי החיצוני, היה פעולה של דין וגבורה, אבל האור הפנימי היה חסד. וכך מוסבר שם (אור התורה נ"ך, כרך ב, עמ' א'פג): "עִם שבחיצוניות היה גילוי הגבורה והדין והרוגז, מכל מקום, בפנימיותו, מחמת זה נתבטלה השנאה הכבושה… ונתעורר האהבה והרחמים". אפשר להסביר עניין זה בשתי דרכים. האחת, על-פי הכלל "כל מה שעושה ה', לטוב הוא עושה". על הפסוק (תהילים עט,א): "מזמור לאסף, אלוקים, באו גוים בנחלתך", נאמר במדרש (איכה רבה ד,יד): "לא היה צריך לומר אלא בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף! ומהו אומר מזמור לאסף? כך אמרו לאסף, הקב"ה החריב היכל ומקדש, ואתה יושב ומזמר? אמר להם, מזמר אני ששפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל". כלומר, החורבן הוא פגיעה, אך על-ידי הפגיעה הזאת נמנעה פגיעה קשה יותר בעם ישראל.
ההסבר השני הוא על-פי האמירה "גם זו לטובה". חורבן בית המקדש הוא עצמו דבר טוב. היה הכרח להחריבו כדי לבנות במקומו מקדש נעלה יותר, בית המקדש השלישי. הגמרא (בבא בתרא ד,א) מספרת שלצורך בניין הורדוס נאלצו לסתור תחילה חלק מהבניין הקודם, ורק אחר-כך יכלו לבנות את הבניין המפואר יותר. ואם כך לבית מקדש שנבנה בידי אדם, על-אחת-כמה-וכמה שלצורך בניית בית המקדש שיבוא מן השמים צריכים לסתור תחילה את הבית הקודם. נמצא שהחורבן הוא חלק מהבנייה – "סותר על-מנת לבנות".
כל עוד שרויים בגלות קשה להשיג הרגשה זו, כי בינתיים מרגישים את מלוא עוצמתו של החורבן. לכן בזמן הזה אנו מתנחמים בהסבר הראשון, שחורבן בית המקדש מנע כליה של עם ישראל. אך כשתבוא הגאולה במהרה בימינו יתגלה שהחורבן עצמו טוב, כי על-ידו יכול היה לרדת מן השמים הבית השלישי. ובידנו הדבר – אם הגאולה תבוא באופן של 'בְּעִתָּהּ' או בבחינת 'אֲחִישֶׁנָּה' (ישעיה ס,כב).
אילו זכינו, הייתה תקופת החורבן נמשכת רגע אחד בלבד. כפי שחז"ל מספרים (איכה רבה פרשה א,נא) על האיש שהיה חורש שדהו עם פרתו, וגעתה פרתו. עבר לפניו ערבי אחד שהיה מבין שיחת בהמות, ואמר לו: הנח המחרשה, כיוון שעכשיו חרב בית המקדש. עודו מדבר עמו, געתה פרתו פעם שנייה. אמר לו הערבי, יכול אתה לחזור ולהוסיף לחרוש שדך, מכיוון שעכשיו נולד מושיען של ישראל. מזה מובן שמשך החורבן היה יכול להיות רגע אחד, כמו הזמן שבין געיית הפרה הראשונה לשנייה. וגם עכשיו הדבר אפשרי, כי בכוחנו לגרום שבית המקדש השלישי יירד מן השמים ויתגלה היום, "היום, אם בקולו תשמעו". ואז נאמר (ישעיה יב,א): "אודך ה' כי אנפת בי" – נודה לה' על החורבן והגלות שהביאו את הגאולה הנשגבה. (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
