פרשת בלק
הלל הזקן
הגמרא במסכת יומא (לה:) העוסקת בענין עשיר עני ורשע שבאים לדין בפני בית דין של מעלה, עני בא לדין אומרים לו, מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: "עני הייתי וטרוד במזונותיי ולכן לא עסקתי בתורה", אומרים לו, כלום עני היית יותר מהלל? אמרו עליו על הלל הזקן, שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפיק (שם מטבע קטן), חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס, עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו, אותו יום, ערב שבת היה, ותקופת טבת הייתה, וירד עליו שלג מן השמים, כשעלה עמוד השחר, אמר לו שמעיה לאבטליון, אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום הבית אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהם וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו שלוש אמות שלג, מיד פרקוהו ורחצוהו והושיבוהו כנגד המדורה, אמרו, ראוי זה לחלל עליו את השבת. נמצא הלל מחייב את העניים. מבאר הגר"ח שמואלביץ (שיחות מוסר ל"ב ג) בשם הגר"י סלנטר, הלא שומר בית המדרש לא היה עשיר כקורח תפקיד זה היה שייך לעניים, ובכל זאת כל אדם שבא לבית המדרש היה נותן לשומר חצי טרפעיק, מסתבר שהיה משתכר ליום כמה מאות חצאי טרפעיק, ואעפ"כ היה עני ואביון, לעומתו הלל הסתפק במטבע של חצי טרפעיק בלבד, מכאן לא היה עני ואביון יותר מהלל. על זה נאמר "הלל מחייב את העניים". ובכל זאת כאשר הוא עומד ביום שישי מחוסר עבודה ללא אפשרות לשלם לשומר, הוא מנסה את מזלו אולי בכל זאת הוא יצליח לשכנע את השומר, שיכניסו ללא תשלום, אבל אותו שומר אינני יודע אם היה זה בהוראה מגבוה או משום שהוא לא ידע מהו ערך של תורה, מסרב בעקשנות להכניס את הלל לבית המדרש. אדם אחר שהיה עומד במקומו של הלל, היה פוטר את עצמו מלימוד התורה ובא הביתה לעזור לאשתו בהכנות לשבת קודש, הרי אין לך אונס יותר גדול מזה, גם לא מאפשרים לו להיכנס לבית המדרש מחמת שאין בידו לשלם, וגם לא שייך להישאר בחוץ מחמת הקור הנורא ששרר שם. אולם הלל הזקן משתוקק לעוד תוספת תורה, לעוד תוספת רוחנית, ולכן גם מתוך סכנת נפשות הוא מטפס על גג בית המדרש ומקשיב ללימוד התורה הקדושה. העוני הוא נסיון קשה מאוד, כמו שאומרת הגמרא בעירובין (מא:): שלושה דברים מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן: עובדי כוכבים, ורוח רעה ודיקדוקי עניות, וצריך לבקש על זה רחמים. והגמרא בשבת (קנא:): לעולם יבקש אדם רחמים על מידה זו, שלא תבוא עליו עניות, שאם הוא לא בא, בא בבנו ואם לא בבנו בבן בנו. עיין שם. ובגמרא בנדרים (סד:) ארבעה חשובים כמת: עני ומצורע וסומא ומי שאין לו פרי בטן. וכתבו בתוספות שם, שצריך לבקש על זה רחמים. ובגמרא בבבא בתרא (קטז.), דרש רבי פנחס בן יאיר קשה עניות בתוך ביתו של אדם, יותר מחמישים מכות. אולם עם כל הקושי של העניות, ישב הלל הזקן ועסק בתורה הקדושה. אלא שיש להקשות, מהו שאמרו שמעיה ואבטליון: "ראוי זה לחלל עליו את השבת", והרי דין זה של פיקוח נפש דוחה שבת, נאמר על כל יהודי ולאו דוקא צדיק? ועמד בזה בפירוש עיון יעקב על העין יעקב וכתב לתרץ, שבמקרה זה בו הלל הכניס את עצמו לסכנה כששכב בחוץ חשוף לקור, אין היתר לחלל שבת עבורו, כי נחשב מאבד עצמו לדעת ואין מחללין עליו את השבת. אבל הלל הזקן שעשה כן ממסירות נפשו ללימוד התורה, כן היה צריך לחלל עליו את השבת. אלא שהלכה מחודשת היא לומר, שהמכניס עצמו לסכנה בשבת אין מחללין עליו את השבת, וכבר בספר קובץ תשובות (חלק ב' מהגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל סימן כ"ח עמ' ל"ג) הביא את דברי העיון יעקב הנ"ל ונחלק עליו וסובר שאף על מאבד עצמו לדעת מחללין עליו את השבת. ואם כן חוזרת הקושיה, מהו "ראוי זה לחלל עליו את השבת". כמו כן רבינו יוסף חיים בבן יהוידע (שם) מדקדק, מדוע נאמר בגמרא שירד עליו שלג מן השמים, והרי דבר פשוט הוא ששלג יורד מהשמים. ותירץ, שאותו היום לא היה קור גדול שראוי לירד בו שלג, אלא ירידת השלג היתה בהשגחה פרטית מן השמים, ולא מחמת הקור, וכשעלה הלל הזקן אל הגג עדיין לא היה קור בחוץ יעו"ש. ואם כן הלל הזקן בעלייתו לגג לא היה בזה משום מאבד עצמו לדעת, ולא יועיל תירוצו של העיון יעקב לפי שיטת רבינו יוסף חיים. ואם כן מהו "ראוי זה לחלל עליו את השבת"? הגר"א בביאורו לתיקונים מזוהר חדש (דף מ"ט טור ב') שמחללין שבת כדי שלא תצא הנשמה מהאדם קודם זמנו. כתב הגר"א (שם בשורה י"ב) וז"ל: ומחללין ליה כו' שמא יזכה לנשמה, וזהו שאמרו, ראוי הוא לחלל עליו את השבת. עכ"ל. ודבריו צריכים ביאור, מהו שכתב דמחללין שבת שמא יזכה לנשמה, והרי מדברים על אדם שכבר חי והוה ליה למימר שלא תצא נשמתו? ונראה שהגר"א מחדש לנו, שבאמת יהודי רגיל לא היה ראוי שיחללו עליו את השבת כדי להצילו, כי מעלת השבת גבוהה וחשובה יותר מאשר יהודי. אלא שיש צדיקים שנשמתם גבוהה ורק עבורם ראוי לחלל את השבת. ואם כן כיצד באמת מחללים שבת עבור יהודי פשוט? לכך מבאר הגר"א, שמחללין שבת על כל יהודי מפני שכל יהודי יכול להיות שיזכה לנשמה כזו, כי פעמים שאדם זוכה על ידי מעשיו לתוספת בנשמתו, מדריגות שלא היו לו קודם ובשביל הצד שמא יזכה לנשמה כזו כבר צריך לחלל עליו את שבת כדי להציל את חייו. קצת ממידותיו של הלל הזקן ענוותנותו וסבלנותו של הלל הזקן: מקובל לייחס להלל את הגוון המקל והרך של ההלכה, מחלוקות שמאי והלל מוגדרות כ"מחלוקת שהיא לשם שמים" (אבות ה', י"ז). ברוב ההלכות תלמידיו של הלל נטו להקל, ואילו תלמידיו של שמאי נטו להחמיר. עם זאת, מסכת עדויות מונה כ-30 הלכות, שבהן בית הלל החמיר ובית שמאי הקל דווקא. בתלמוד ובמדרשים מופיעים סיפורים רבים אודות אישיותו ואופיו של הלל, בהם הוא מתואר כענוותן וסבלן. במסכת שבת (דף ל' ע"ב) מורה הגמרא: "תנו רבנן, לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ואל יהא קפדן כשמאי" במסכת שבת (דף ל"א, עמוד א') מתארת הגמרא גויים שבאו לפני הלל ושמאי להתגייר, כל אחד מסיבותיו. כל אחד מהם קיבל משמאי תשובות דוחות ומרחיקות, ואילו הלל היה זה שקיבל אותם אל היהדות, ולימד אותם לפי דרכם. לאחר זמן מה, נפגשו שלושת הגרים הללו ואמרו זה לזה: "קפדנותו של שמאי ביקשה לטורדנו מן העולם. ענוותנותו של הלל קירבנו תחת כנפי השכינה".אחד הגרים הללו ביקש להתגייר תוך כדי לימוד כל התורה בעומדו על רגל אחת. לאחר שנדחה על ידי שמאי, בא לפני הלל. הלל גייר אותו ואמר לו: "דעלך סני – לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". כלומר: מה שעליך שנוא לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה (על רגל אחת) והשאר פירוש הוא, לך ללומדו המהרש"א מפרש שם, שהדבר נלמד ממצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח).
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים
