פרשת פנחס
חיים נצחיים בזכות הבזיונות
לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם.
צריך להבין – במה זכה פינחס לאריכות ימים כל כך גדולה – חיי עולם, פינחס הוא אליהו? לפינחס מגיע שכר בדין איתא במדרש רבה (סימן כ"א) "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" "אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום", כלומר שמגיע לפנחס שכר בדין ולא בתורת חסד. וצריך להבין – רק לו מגיע שכר בדין? כל אדם אחר שיקיים מצות ה' לא מגיע לו שכר? אלא שמפורסמים דברי חז"ל (ויק"ר כ"ז ב') "מי הקדימני ואשלם", מי הקדימני שהתחיל את המצוה, אשלם ואהיה חייב לו שכר מן הדין. מי שיבח לפני עד שלא נתתי בו נשמה?! מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר?! מי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי לו טלית ?! מי עשה לפני מעקה עד שלא נתתי לו גג?! מי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית?! מי עשה לפני סוכה עד שלא נתתי לו מקום?! מי הפריש פאה עד שלא נתתי לו שדה?! מי הפריש תרומה ומעשרות עד שלא נתתי לו גורן?! מי הפריש בכורות ומעשרות וקרבן עד שלא נתתי לו בהמה?! נמצאת למד שאין מגיע לאדם שכר מן הדין אלא רק בתורת חסד, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה בתהלים (ס"ג י"ג) "ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". א"כ עכשיו עלינו להבין מאידך גיסא – היאך אמר הקב"ה על מעשה קנאותו של פנחס בדין הוא שיטול שכרו, והלא חייב היה לעשות זאת לפי שהקב"ה נפח באדם רוח חיים וציווהו על קיום התורה והמצוות? במה הוא שונה מכל אדם ששכרו הוא רק חסד ה', ואילו אצל פנחס מגיע לו שכר בדין??
רבינו החת"ס מיישב בזה דבר נפלא, דהנה איתא בגיטין (ז.) מי יש לו קנאה על חבירו ושותק שוכן עדי עד עושה לו דין, כי הבולם פיו בשעת מריבה בשבילו מתקיים העולם, חולין (פט.) ועל ידו נעשה הקב"ה שוכן עדי עד, לכן הוא עושה לו דין [ונפרע מן המבזים אותו]. והנה זה אשר התקיים בפנחס בקנאו לאלוהיו שהתחילו שבטים לבזותו, וכמו שפירש רש"י שהיו אומרים ראיתם בן מזולזל זה שפיטם אחד מאבות משפחת אימו עגלים להקריבם לעבודה זרה, ונתגלגל שהרג נשיא שבט מישראל, כדאיתא בסנהדרין (פב: ) סוטה (מג.) ב"ב (קט:) ואולם פנחס שתק וסבל לכן היה בדין ששוכן עדי עד יעשה לו דין. ובפרט לפי שקינא לאלוהיו גם הקב"ה יקנא קנאתו, ויתחייבו המבזין אותו כליה על כבוד הצדיק, אלא שפנחס מצדקתו מחל להם בלב שלם ונשא עוונם. וכל זה בכלל ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי על כבודו של פנחס, לכן בדין הוא שיטול שכרו, שכר הבולם בשעת מריבה, שאין כל בריה ומלאך יכולים לשער ושכרו בריתי שלום, ברית כהונת עולם, באותה מידה שמדד! וכן כאן אצל פנחס בן אלעזר שהעביר על מידותיו – שהיו כל השבטים מבזין אותו (עיי׳ רש״י) והיה מן הנעלבים ואינם עולבים שבת (פח) גיטין (לו) יומא (כג ) נמצא לפי דברי החת"ס חידוש גדול, שכל שכרו של פנחס, כלל לא היה בעד קנאותו שהרג לזמרי בן סלוא, אלא אדרבה בשביל שחסם פיו בשעת מריבה כלפי אותם שביזוהו על קנאותו!
למי מוסיפים חיים?
שואל ה׳חתם סופר׳ שאלה מעניינת משה רבינו ע״ה קיבל קצבת חייו מאה ועשרים שנה, וסיבב מסבב כל הסיבות שבני ישראל יתעכבו במדבר במשך ארבעים שנה, ובתום הזמן ההוא רצה משה רבינו להיכנס לארץ ישראל, והקב״ה השיב לו 'רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה׳ (דברים ג כו), כי כבר תמו שנות חייך בעולם הזה,
אמנם משה רבינו ביקש דהנה אמרו (חגיגה ה.) שכאשר מת אדם קודם זמנו מוסיף קוב״ה שנותיו ל'צורבא מרבנן דמעביר במיליה׳, היינו תלמיד חכם שמעביר על מידותיו, ואם כן הלא על כל בני דור המדבר נגזרה גזירת מיתה בטרם זמנם, מדוע לא יתנו לו חיים משנות חייהם הנותרים? על כן ׳אעברה נא ואראה את הארץ הטובה׳ (שם כה), אולם הקב״ה ענה לו, מאחר שאמר (כ י) 'שמעו נא המורים׳ אינו זכאי לקבל אותם שנים. ורק פנחס יקבלם מפני שסבל בזיונות, כמו שאמרו ׳שהיו השבטים מבזין אותו, ראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים׳ (כמובא ברש״י פסוק יא), ואכן זכה פנחס, לקבל את כל השנים של בני דור במדבר שמתו טרם זמנם, ונעשה אליהו, וחי לעולם.
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים
